סבא אריה נולד בפולין ב 1/12/1927.
ישבתי עם סבא והקשבתי לספורו:
" הגעתי לארץ מגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה, התגייסתי ב1948 והגעתי ישר לשרת בצבא במחנה אימונים של הפלמ"ח.
לאחר שלושה שבועות של אימון צרפו אותי ל"גדוד הילדים" בגילאי 16-17,הייתי בגדוד 7 של הפלמ"ח ועם הגדוד לחמתי את מלחמת השחרור . השתתפתי במבצע חורב, מבצע אילת, כבשתי את אילת עם "דגל הדיו".

באותה תקופה הורי הגיעו ארצה לבית עולים בק. מוצקין.
רציתי מאד לפוגשם , בזמן הגעתי התקיימה אסיפת חברים , כנכנסתי לאולם יכולתי מייד לחוש בהתרגשות רבה שאחזה בי, שמעתי שירה בציבור ומתוך השירה בקע קול מיוחד במינו ככל שהתקרבתי לקול היפה עיני פגשו בנערה יפה , נמוכה ודקת גיזרה בת 16, העונה לשם בתיה גרודר לימים נשאנו , עברנו להתגורר בנהריה , נולדו לנו ארבעה ילדים, כיום יש לנו 10 נכדים ונין אחד.

ליום החתונה קיבלתי חופשה קצרה ולאחר החתונה גרנו עם הוריה של בתיה , לנו סידרו מאחורי ארון בגדים מיטת סוכנות ודודתה היתה נוהגת לומר:"כשאוהבים אפשר לישון גם על חודה של חרב".
בתחילה עבדתי בכל עבודה מזדמנת: כדואר , רציתי מאד לעבוד במקצועי כנגר וכעבור מס' חודשים
קיבלתי עבודה בקיבוץ גשר הזיו.
לאחר זמן מה הקמתי נגריה בשנת- 1957.
השכירו לי שטח בבניין העירייה נסעתי לתל אביב קניתי ציוד והקמתי את הנגריה עם שותף.
השותפות התקיימה בהצלחה 10 שנים וכשעברתי לנגרייה חדשה התפרקה השותפות.
ב- 1963 קניתי מגרש של שני דונם ובניתי את הנגרייה שלי. היו לי כ- 50 עובדים, עבדתי בכל הצפון מחיפה צפונה בכל המושבים העיריות והקיבוצים.הנגרייה התקיימה עד שנת 2003.

היום כאני חוגג שמונים שנה אני רואה את נהריה כעיר גדולה ומפותחת ,יפה ומסודרת אני מאחל לנהריה עירי שתמשיך להתפתח ולצמוח לחיים של שקט ושלום
יניב טריפמן