לקוח מהספר "נהריה – כפר הייקים" מאת קלאוס קרפל, בשיתוף עם עלי בר-און ואנדריאס מאייר.

שמעון רייך – איש הטכנולוגיה

שמעון רייך נולד ב-15 בדצמבר 1883 בסטניסלבוב שבגליציה המזרחית.
אשתו אויגניה, בת דודו אשר גם שם נעוריה היה רייך, נולדה ב-1888 בלבוב ונפטרה בשנת 1982 ברמת השרון. שמעון רייך למד בטכניון בלבוב ובפוליטכניקון בווינה. שם גל נולד בשנת 1910 הבן הראשון סוסיא. הבן הזה עתיד היה לימים להיות נוכח בקצין בריטי באירוע היסטורי: הוא היה עד, כשהיינריך הימלר התאבד ב-23 במאי 1945 בלינבורג, בעת חקירה בידי הבריטים, בעזרת כמוסת רעל. אחרי קבלת תעודת המהנדס לבניה במים, בניית כבישים ובניית גשרים עבד שמעון רייך תחילה במחוז צפון של מנהלת הרכבות האוסטרו-הונגרית, שמושבה היה במהריש אוסטראו. המשפחה הרבתה להעתיק את מקום מגוריה; אחרי מלחמת העולם היא נמצאה שוב בווינה. שמעון רייך שהה זמן מה באוקראינה, באזור שהיה שייך עתה לפולין. כנראה השתתף בפעילות ציונית כלשהי שאותה ראתה מדינת פולין כמכוונת נגדה, ושבשלה נעצר ואף נידון למיתה.
אחרי שנמלט וחזר, אגב הרפתקאות נוספות, לווינה, הוא עלה שבנת 1919 לארץ. פה עבד רייך שבירות החברות סולל בונה והכשרת הישוב. המשפחה קבעה דירתה בחיפה, ושם נולד ב-1924 הבן השני עזרא. ממרכז חיפה ניהל שמעון רייך במשך שנים רבות את בניית הכבישים בעמק יזרעאל. כאל הכיר את יוסף לוי, התחיל לעבוד בחברה להכשרת מפרץ חיפה שלו וחתם כאחראי על תכניות הניקוז והפירצול של מה שהיה שטח הביצות. בכך סייעו לו ידיעותיו כמהנדס בניה במים. כשעסק בייבוש ביצות הקישון ראה "כבר אז בעיני רוחו נמל בחיפה, במיוחד בשפך הקישון. הוא תיכנן תכניות שאותן ביקשו אחרי מותו מאמי, כדי לבנות על פיהן את הנמל. אמי באמת מצאה את התכניות ומסרה אותן לרשויות הבניה.

במעמדו כשכירו של יוסף לוי בחברות שלו בא שמעון רייך במגע גם עם ייסוד נהריה. רייך לא נכח בעת רכישת אדמות טואני ב-15 במאי 1934, גם לא בשתי הישיבות המכריעות ב-18 וב-26 במאי 1934, שבהן נקבעו שלוש קבוצות המשקיעים – קבוצה א': סוסקין, קבוצה ב': לוי וקבוצה ג': כהן – של החברה שעמדה להיווסד, מונו חברי הוועד המנהל הארעי, הזהים לשלושת האנשים הללו, ובעיקר נמצא ביוזמת המהנדס ד"ר ציפרין שמה של החברה – נהריה. חברת "נהריה, זו נוסדה כחברת מניות, והשם שמעון רייך הופיע ברשימת שבעת בעלי המניות המיסדים. ב-2 ביוני 1934 הוזמן שמעון רייך בפעם הראשונה לישיבה, כאשר ד"ר ציפרין הופקד על ניהולה הטכני של חברת נהריה. לאדון המהנדס רייך "או פקיד אחר של קבוצה ב' [קבוצת לוי] המתאים מבחינה מקצועית" נכלל בחוג המצומצם שמתוכו יבחר ממלא מקומו של המנהל הטכני. רייך השתתף מאז באופן סדיר בישיבות הוועד המנהל, כעובד אחת מחברות לוי, אך תמיד כמיעץ, והחל מה-26 בספטמבר 1934 בתמיכתו של המהנדס זיידנר. פה התרכז הוועד המנהל העיקר ב"שאלת המים". כשהחלה "המחלקה הטכנית" את עבודתה, ניתן תפקיד אחראי בתחילה לפאול לוי, אחיו של יוסף לוי; אך לידי רייך נמסרה ביקורת מסויימת, כי העתקי התכניות לעיבוד טכני של כל החלקות אמורים היו להישלח גם לפאול לוי וגם אל "המתישב רייך". כשחברי הוועד המנהל התווכחו בדצמבר 1934 על הרחבה אפשרית של הוועד המנהל משלושה לחמישים מושבית, העלה זליג אויגן סוסקים בפעם הראשונה את השם שמעון רייך כמועמד לתפקיד אחראי בחברת נהריה" הוא הציע למנותו כדירקטור חמישי. אולם הרחבה זו התעכבה עד אוקטובר 1935. מאז קיבל שמעון רייך את "התיק הטכני" בוועד החדש בן חמשת החברים. אך לפני כן אירעו עוד כמה כשלים טכניים באחריות פאול לוי: לפי חוזה מיום 7 אוקטובר 1934 קיבלה חברת "לוי בע"מ", חברת בת של יוסף לוי, את תפקידה של "המחלקה הטכנית" של חברת נהריה ומינתה את פאול לוי ל"מנהל בניה מקומי". לאחר שהתקבלו תלונות רבות מצד המתישבים על עבודות שיפוצים פגומות בידי המחלקה הטכנית הודה יוסף לוי שמפעלו
"איכזב לגמרי" והבטיח תיקון באמצעות "אדריכל חדש בן חיל" – וזה היה בסופו של דבר שמעון רייך. הוא בדק עתה את עבודות הבטון שנעשו לצורך הלולים וניהל את המשא והמתן מרובה העימותים עם המתישבים בכל השאלות הטכניות. עמד לו שם כשרון הנאום המובהק שלו.

שמעון ואויגניה רייך התקבלו באוקטובר 1935 לקואופרטיב. היו להם שתי חלקות סמוכות בנות תשעה דונמים שעובדו בתחילה על ידי פועל חקלאי בשם יחזקאל. שמעון רייך עצמו עבד כמנהל טכני בשביל חברת נהריה בע"מ. רק בשנת 1936 החליטה משפחת רייך להעתיק דירתה מחיפה לנהריה. הבכור סוסיא כבר למד אז בסורבון, וצעיר הבנים, עזרא עדיין למד בגימנסיה הריאלית אצל ד"ר בירם בחיפה. עזרא רייך נזכר: "היה עלינו לטפל ביותר ב-900 עצי תפוח ושזיף. אבל אבי נסע בכל יום לחיפה למשרד שלו כשהוא בא בערב הביתה, הוא דיבר עם הפועל על מה שיש לעשות ביום המחרת, ונכנס אתו לפרטי פרטים. "יחזקאל, הוא היה אומר, "מחר נזרע אפונה ירוקה. מה הרווח בין זרע לזרע?" אמר הוא "חמישה סנטימטר". אז הלך אבי, לקח מטר וסימן כל חמישה סנטימטר ואמר: "ככה זה חייב להיעשות!" הוא היה קפדן גדול. כאשר באו אנשים לגינה שלנו, הם התפלאו מן המראה של צמחים העומדים כמו חיילים בקורדון. את זה לא אשכח לעולם."
מבחינת עזרא רייך בן השתים-עשרה , אשר גודל וחונך בעברית, המעבר לנהריה היה כהלם; פה בארץ הייקים הוא נאלץ ללמוד קודם כל גרמנית כדי למצוא חברים חדשים. הוא מיהר להצטרף ל"נוער נהריה" במכבי הצעיר. שם הכיר את אנדריאס מאייר, ועמו ביחד הוא גם שירת בצבא.

בסוף קיץ 1935 נכנס שמעון רייך להנהלת חברת נהריה והתחבר בהדרגה עם שני המייסדים לשלישיית השליטים סוסקין-לוי-רייך. כיון שרייך היה מעתה אחראי הן על כל החידושים הטכניים הן על חסרונם ופגמיהן, הוא גם היה עד מהרה לכתובת הברורה לתלונות רבות. משידע לדחות את אלה, שוב בעזרת רטוריקה, עשו אותו המתישבים אשר ניזוקו לשעיר לעזאזל ממש האשם בכל כשל טכני. בחורף 1938 פקד שטפון חמור את כל חלקה הצפוני של נהריה. שדותיהם ובתיהם של המתישבים החדשים היו מוצפים במשך שבועות. גם אחרי שהלכו להם נחשולי המים עוד זמן רב לא היה ניתן אפילו לחשוב על עיבד השדות כסדרו. בנוסף לנזקי המים הישירים היה צפוי אובדן יבול והכנסה. זעם המתישבים הופנה נגד שמעון רייך. הבן עזרא נזכר: "מה שלא אשכח כל ימי חיי – זה היה בשנת 1938, כשנהריה היתה מוצפת גבחח גשמי זעף והגעתון עלה על גדותיה. יום אחד כשהתעוררתי בבית שלנו – זה היה הבית הגדול ביותר בנהריה – נמצא כתוב על הקיר: "Reich macht arm" – "רייך (בגרמנית:עשיר) עושה עני!" – מה ראה כותב זה לטעון שרייך עושה אותו עני? מפני שרייך במעמדו של מהנדס היה אחראי לניקוז בנהריה; לכן תלו בו המתישבים את חורבן השטפון. אבי לא הרשה להסיר את הכתובת מהקיר. 'שיראו כולם מה עושה רייך הרע!' אחר כך באו נציגים של נהריה, אני חושב שזה היה האדון מאייר-וולף שעזב אחר כך את נהריה, והצטערו על ההאשמה שהטיחו. אז הם חזרו ומחקו את הכתובת."

שם המשפחה "רייך" הוציא מן המתישבים דרשות רבות ושונות. המתישבים שעלו מהרייך הגרמני שוב חשו שי-שביעות רצון מה"רייך". במובן שלילי כחיובי נחשב רייך למושך בחוטים ונכנס גם לתודעת המתישבים שבאו מאוחר יותר כ"מייסדה השלישי" של נהריה.

אחרי שנקרא בשנת 1957 רחוב על שם שלושת מייסדי נהריה – לוי, סוסקין ורייך, מחה תושב תל אביב ששוב לא היה ידוע לרבים: "אינני מתנגד שהמועצה המקומית נהריה תשמיט את שמי ולא איכפת לי שלא הזמינה אותו לחגיגות היובל. אבל למנות את רייך, שהיה אז עובד שכיר של לוי, למייסד שלישי, אין זה בסדר לפי דעתי, ולא נכון הוא לזייף את ההיסטוריה."