האמנית מרליס גלזר מגרמניה מציגה:
תערוכה "ויטע אברהם אשל"
פתוחה ביום חמישי 27.03.08 שעה 19.30
נעילה 30.04.08

וייטע (אברהם) אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם. בראשית כ"א.33.

הכול החל עם אברהם

רעיון האמונה באל אחד- המונותיאיזם- בא לעולם עם אברהם. אלוהים אחד נצחי, בלתי מוחשי ובלתי נראה, הקיים בדמיון האדם בלבד, ומאפשר לו דו שיח עימו.
עם סיפור אברהם ועקידת יצחק על הר המורייה, תמה האמונה בערכן של קורבנות אדם. האלוהים הזה אינו רוצה קורבנות אדם. הוא אינו רוצה משמעת עיוורת ולא התבטלות מוחלטת. זה היה מפנה חד בהיסטוריה, שעד היום טרם הובן כראוי ולא הפך לנחלת הכלל. עדיין מקריבים בעולם בני אדם, בייחוד ילדים וצעירים, במטרה להשמיד אנשים אחרים.

זהו אחד מסימני ההיכר של הטרור האיסלמי במזרח הקרוב בשנים האחרונות. בתורה מוזכר אברהם כאדם הראשון הנוטע עץ מסוים, לכן בחרתי נושא זה עבור סידרת התמונות על אנשים בשבי- ציון.

עץ כמוטיב

העץ כמשל לחיים,תקווה וצמיחה. בתערוכה זו מוטיב העץ הוא סמל לעשייה אינדיווידואלית,. לפעולתם של ילדים יהודים של נוער ומבוגרים, אשר באו כפליטים לפלסטינה בשנות השלושים ושם נטעו את העצים הראשונים. אלה שימשו להגנה מפני התקפות, תרמו צל ומזון. נטעו במיוחד עצי אשל,עץ שמסתפק במעט מים ומזון,ובכל זאת גדל מהר. בנוסף האשל הוא עץ סמלי, המוזכר בתורה. מהתורה ומהתלמוד וממקורות ספרותיים נוספים, אנו לומדים מה רב המשקל והאהבה שייחסו היהודים לנטיעות. ברבים מן המשלים, בפסוקי תהילים ובמדרש משמש העץ כמשל לאופיים של בני האדם,לכבוד היופי האנושי ולהאדרת בורא העולם.(ראה שיר השירים ושירתה של אלזה לסקר שילר)נטיעת עצים פירושו לעשות למען העתיד ומסמל עשייה אישית במובן הדתי- אטי.

המוצגים
בקרתי בבתים על מנת לראות ולהכיר את העצמים הכרוכים בחייהם של האנשים ועל רקע זה ציירתי את התמונות.

השמות
מתן השמות ביהדות אינו מקרי ויש לו משמעות. לכן לקחתי את שמות הילדים והנכדים של דור המייסדים כמוטיב ופירשתי אותם בהקשר ציורי, מבוצעים בצבעים ומקושטים בסמלים מייצגים. אותי מעניין צליל השם אותו אימצו המהגרים מגרמניה לאחר עלייתם ארצה, ושמות ילדיהם ונכדיהם. איזה צליל יש לשמות אלה, בהשוואה לשמותיהם של ילדים ונכדים שלא נאלצו להגר. בגרמניה היו להם כמובן שמות גרמניים. עד לגירושם הם נקראו הרברט, וולטר,אדית,פרידה,היינץ או פטר, לאחר מכן הם היו הילל,עמוס,עליזה, אסתר, יעקוב או פנחס. בהמרת השמות האלה מסתתרת האמת של סיפור חייהם.

הדיוקנאות
אלה הם ציורים של פניהם של אנשים שונים בשבי-ציון.עשר נשים ושבעה גברים בגיל 68-98 שנים .כמה מהם חיים בשבי-ציון מאז היווסדה בשנת 1938, אחרים הצטרפו יותר מאוחר.פגשתי אותם שם, שוחחתי איתם וציירתי אותם כבסיס להמשך עבודתי בסטודיו שבביתי. אני מצטערת שאיני יכולה להמשיך ולהשלים את סידרת התמונות עם יתר המהגרים בשבי- ציון התוכן המילולי נרשם בקצרה או בראשי תיבות בשעת או סמוך לשעת הציור,אולם לא באופן כרונולוגי וכך הועבר גם לקטלוג.

שבי-ציון
ישוב בצפון מדינת ישראל, אשר נוסד וניבנה על ידי עולים, שנרדפו וגורשו מגרמניה..

מרליס גלזר – גרמניה

נולדה בשנת 1952
1973 - 1983 לימודים באקדמיה לאומנות בערים ברמן והמבורג. במקצועות ציור, חינוך לאומנות וצרפתית.
משנת 1984 עובדת ויוצרת כעצמאית.
1978 - 1989 יצירת פרויקטים, ציורי קיר עבור הנושאים הבאים:
- תולדות תנועת העבודה.
- תולדות שחרור האישה.
- נשים בתקופת המהפכה הצרפתית.
- פורטרטים של נשים מתוך המערכה נגד שלטון הנאצים.
- עבודה עם ילדים על מורשתו של יאנוש קורצק וילדי בית היתומים, איתם הלך למוות.
- הציגה מס' תערוכות בגרמניה הולנד צרפת ושוודיה.
- מאז שנת 1988 יצירותיה של האמנית נרכשו ע"י מוזיאונים, בנקים, וראשי מחוזות בגרמניה.
- 2004 הכנת קטלוג סמלים של חגים יהודיים, ופירוש השירים של אלזה לסקר שילר באמצעות ציורים, ועצי ירושלים.

האומנית מרליס גלזר חייה ויוצרת עם בעלה ברנד פישר ושני בנייה שמואל ויהושע בכפר אטנוויילר, במחוז ביברך, גרמניה.