מקור:מספר"נהריה-כפר הייקים"
רכישת קרקעות של נהריה
רכישת אדמות טואני

בשטר קניין אותו כתב ביום 15 במאי 1934 נוטריון ערבי בבירות שבלבנון בשפה הצרפתית , מופיע תעודת היסוד של מושבת העולים היהודיים מגרמניה- נהריה , שבמקצוע צפוני-מערבי של ארץ ישראל. ארבעה יהודים פרטיים קנו 2000 דונם אדמות ערביות ב-34 אלף לא"י על ידי שפך "נהר המשפוח" ממשפחת טואני הנוצרית . כיום ידוע אותו נחל שוב בשמו הביזנטי
-געתון.
אדמות טואני שנרכשו היו מורכבים משני שטחים נפרדים זה מזה. השטח היותר גדול בצפון, כ-1700 דונם גודלו, עליו עומד כיום גרעין העיר נהריה בין רחוב חניתה בצפון לבין רחוב קפלן בדרום-כ-2 ק"מ אורך אחד מהים למה שהיה אז כביש עכו- בירות . 323 הדונמים של "גן אינשיראח" בדרום עדיין לא היו מחוברים לגרעין השטח של נהריה . ככול הנראה הביאה כלה שהייתה ממשפחת סורסוק את השטח הזה כנדוניה למשפחת טואני . בית אבן ישן, הידוע בשם"דאר סורסוק ", לאחר מכן כונה "בית ליברמן" (כיום המוזיאון העירוני והגנזך העיר נהריה) , עוד הזכיר את בעליו לשעבר.
בין חלקה הצפוני של נהריה לדרומה הפרידו אדמות שהיו שייכות לאלמנתו של שר עות'מאני בשם סעיד פחה . רוכשי אדמות טואני שאפו כמובן לשלב את נכסיהם החדשים ע"י רכישת האדמה הזאת של סעיד פחה .

המוכרים
משפחת טואני – בספרות מופיעים גם האיותים טוייני ותוייני – הייתה גם היא , כמו משפחת סורסוק , אחת המשפחות הגדולות מבין בעליי הקרקעות הערביים , אשר ישבו לרוב בחוץ לארץ . בבירות עירם של הטואני , שלטו אז, כמו בסוריה כולה, הצרפתים ; בינה לבין אדמות נהריה בשטח המנדט האנגלי פלסטיין הפריד גבול. יש להניח כי בני טואני לא חשו קשר נפשי עמוק כלפי הקרקעות הללו שמדרום לגבול.
"אפנדיים" כדוגמא הטואני נהגו להוביל את אדמותיהם או למסור את עיבודיהן לידי אריסים – "פלחים" בלשון הארץ . במקום בו שוכנת כיום נהריה , עבדו בעת הרכישה , על פי מקורות שונים , "19 אריסים " או "4 משפחות" . אפשר שלפנים קיבלו האפנדיים את הבעלות בקרקע ישירות מאיכרים קטנים שישבו אליה , ואפשר- בעקיפין, דרך המדינה העות'מאנית שהייתה מפקיעה קרקעות מסוימות על פי תקנות ה"מחלול", במידה ולא עובדו במשך תקופה של 3 שנים . על כל פנים רכשו המשפחות בעלות הקרקעות את רוב אחוזותיהם במחירים מגוחכים מידי המדינה העות'מאנית , וכעת הפיקו מהן רווחים ספוקולטיביים לרגל תנופת ההתיישבות הציונות. הקרן הקיימת לישראל הייתה ללקוחה פעילה, אך מקרקעין שהיו בחזקה ערבית הוצאו גם לקונים יהודיים פרטיים. אחד המפורסמים שבהם היה יוסף לוי.
בכל הזדמנות של הצעת רכישה היה חשוב להגיע מהר ככל האפשר לידי חתימת חוזה, מאחר והמוכרים היו מעדיפים את המרבה במחיר.קרה שגם לאחר אישור וחתימת חוזה ע"י נוטריון , בעלי הקרקע הציעו אותה למכירה פעם נוספת, כופפו את מסירת החזקה בדרישות לתשלומים נוספים או ביקשו לשנות את תנאי התשלום לטובתם. לכן הייתה הזריזות צו השעה , עוד בטרם היווסדה "חברה" , ואדמות טואני נרשמו בתחילה באמצעות נוטריון לטובת ארבעת האנשים הפרטים היינריך כהן , יוסף לוי , ד"ר זליג אויגן סוסקין והגברת פאולינה וונגרובר- זאלקינד מאוחר יותר נמצא רישום זה מכשול משפטי בפני מכירה חוזרת של אדמות טואני ל"חברה" העתידה לקום.