בלו וסידוניה דוהן, הורי עלו לפלסתינה בשנת 1939 ישר מחיפה לנהריה אחרי חודשים בדרך מסלווקיה אמי בת 25 עם שני ילדים אני גידי הייתי בן 15 חודשים ואחי יוסי היה בן3 א הורי ברחו מסלובקיה כדי להנצל מהנצים שכבר נכנסו לסלובקיה, אבי בלו הגיע לנהריה הוא קבל עבודה בחברת הזיוזיף ועבד כל היום כדי לפרנס את משפחתו הוא קבל ליום 1 לירה פלסטינית ואחיו.הם פתחו אטליז במרכז נהריה חדרון קטן בביתם של גלי אחרי כן הוא עשו שותפות עם זוגלובק וקולצקי ופתחו חנות מפוארת בשדרות הגעתון ליד פנסיון טוטי לוי הבנין עדין עומד ליד מלון קרלטון היום. במהלך מלחמת השחרור אבי היה מפקד עמדות בנהריה אני זוכר סיפור מאבי מהשמירה בנהריה. אבי הלך לבדוק את השמירה באחת העמדות היה אדון אדלר מהמכולת שלא דיבר מילנ בעברית.... אבי שאל על סיסמה התשובה היתה דבר גרמנית או אני יורה . המפקדה של נהריה היתה בחצר ביתינו בצריף ומאחורי המסגריה של צוייג שבזמן הבריטים היה מחסן של נשק בתוך הסבך של כל הברזלים שהיו שם מהמסגריה
מלחמת השחרור נגמרה והתחיל הצנע אחרי שנה או שנתיים אבי פתח את המפעל הראשון בשם גומבלי תעשיות גומי בדרום נהריה כיום מסגרית שמיל
השוטתפות התפרקה המפעל עבר לכפר סבא . סטף ורטהיימר פנה לאבי להשקיע כסף במפעל חדש - ישקר הם פתחו את המפעל בצפון נהריה עם 25 פועלים והתחילו לייצר את המתקש הראשון בארץ השוטפות הזו התפרקה אחרי שנה אבי פתח מפעל ליצור כלים בשם ורגוס עם גוסטב הירש ז"ל שנפטר לפני חודש. אחרי מות אמי כ3 שנים אחרי אבי מכר את חלקו ועבר לחיפה.
נשארנו שני אחים יוסי דוהן שגר בחיפה וגידי דוהן שגר בניו ז'רסי ארצות הברית
זו היתה תקופה קשה מאוד אבל כולם היו מאוחדים כמשפחה ...