שכון ותיקים. השכונה נבנתה ב1950-1

כתב: צבי ישראלי
ברשימת השכונות שפירסמתם חסרה השכונה הנהדרת : שכון ותיקים. השכונה נבנתה ב1950-1 והיו בה כששים בתים בני קומה אחת. בכל בית שכנו שתי משפחות ולכל אחת רבע דונם של אדמת חול. הבתים המערביים של השכונה היו במרחק של כ150 מטרים מן הים ורק דיונת חול זהוב הפרידה בינם לבין גלי הים. הדיירים בשיכון היו "ותיקים" בארץ, כלומר עולים משנות השלשים והארבעים. הנה רשימה של חלק מן המשפחות: יהושע פירסט-בנאי, מרקוס מנהל הביטוח הלאומי, חייים שמידט-בנאי, חיים גינצבורג מזכיר מועצת הפועלים, אוטו שתיל - ארכיאולוג, אונא שתיל- ציירת ומורה, הרי לוי-נגר, רוזנטל-עובד בית הקירור, פריש-עובד צרכניה, ליטמן-פועל, גלנטאי-עובד מקורות, אהרון- מפעיל מכונת הקולנוע בקולנוע הראשון ואחר כך מציל בברכה, אגון קלדור-חנות שטיינברג, חיים גרינברג- בעל מזנון בקולנוע גליל, ליבוביץ-בעל משאית, בן וינטנברג מועצת הפועלים, יצחק קליין- מאלף כלבים, ברוך שדמי-קברניט אניה, שמחה לייזר-מוכר קרח, יחזקאל בכור- גנן, מנחם אבני, משה וולפסון, אברהם הובל- קבלן, וייס, יהודה ישראלי-פקיד במולר טכסטיל, יעקב לודנר-סתת ובנאי, יורדן- אחות, אמה לזר- גננת, משה שטיין- אופה, נויגבורן-פועל (ואחריו שמעון וולף-נהג מונית) טוניו למדן-פועל במפעל הצבע אסקר, יצחק בוק-פקיד מס בהסתדרות, יעקב חייט-מוכר כרטיסים בקולנוע גליל, קירלי-עובד במלון דולפין בשבי ציון, לייטנר- בנאי, איסר לייזרוביץ- שרברב בקואופרטיב המים של חקלאי נהריה, וילי ויינר-איש הביטחון של המועצה המקומית, אהרלה נוימן-מפעיל בולדוזר בחברת הזיפזיף,זפל זגר- נהג אוטובוס,שלום סגל-מנהל הדואר, לוביש-מכונאי, לצי פרקש-אח בבה"ח, קורט פנטה-סוכן נסיעות, ביאליק-מזכיר המועצה המקומית. (סליחה מאלה ששמם נשמט מזכרוני).

החולות והים היו בסיס להתפתחותה של חברת ילדים שספק אם במקום אחר בנהריה היתה כמותה. לפני כחמש שנים התכנסו רוב ילדי השכונה למפגש מרגש לאחר שלא התראו קרוב לחמישים שנה! במפגש השתתפו בין השאר אבנר נוימן, יואב ויינר, יהושע הובל, שלמה חייט,אורי וצבי ישראלי, ירדנה ומרגלית שמידט, יוסי גרינברג, יוזי ליבוביץ, בנות סירטש( שיזמו את המפגש) ועוד ועוד "ילדים" שגדלו והיו לבעלי משפחות והתפזרו בארץ.

ועד השיכון התפעל מאד מקבוצת הכדורגל שהקימו הילדים, ועל כן בנה הועד ליד הים מגרש כדורגל ובו שני שערים של ממש. שם בילינו שעות וימים ושם גדלו כמה שחקני כדורגל להפועל נהריה. (אני הייתי אחד מהם ושחקתי בנוער ובקבוצה הבוגרת בראשית שנות הששים) כיום אין כמעט זכר לבתים הקטנים. במשך השנים הם הפכו לוילות, רצועת החול והדיונות נעלמו ואת מקומם תפסו כבישים ובתי מלון. אבל זכרונות הילדות הנפלאה על שפת הים נותרו בלב כל מי שזכה להיות בשיכון ותיקים בשנות החמישים.