רות (לבית דוד)* ויעקב פאוקר היו יחד עם משפחת חנה ווולטר דויטש (לימים דיין), שתי המשפחות הראשונות שהתיישבו ב 10.02.1935 במרכז נהריה. על גדות הגעתון.
מאז נקבע יום זה ליום הרשמי ליסודה.
רות ויעקב היו ציונים עוד בהיותם בגרמניה, יעקב ציוני חילוני ורות מבית ציוני דתי.

עוד קודם לכן בנובמבר 1934 הגיעו לנהריה להכנות התשתית, יעקב פאוקר מקס זומרפלד, לודביק זומרפלד ואשתו, שהכינה להם את האוכל. בשלב ראשון היו באים בבוקר וחוזרים לחיפה בערב, ב27.11.1934 יעקב פאוקר ולודוויג זומרפלד, נשארו לראשונה במקום גם בלילה, עם שני שומרים ערבים, אחרי מספר ימים הצטרפו אלפרד רוזנבלט וולטר דויטש (דיין).

ב16.07.1935 נולדה הבת הראשונה בנהריה מרים.
נהריה הוקמה כאגודה חקלאית שיתופית וכמו לכל המתיישבים הראשונים היה גם למשפחת פאוקר משק חקלאי. יעקב השתמש בטכנולוגיות חדשות, כמו השקיה בעזרת ממטרות "סקינר", והיה הראשון בארץ שגידל קולרבי, שבתחילה לא הצליח לשווקו כי לא היה מוכר בארץ.
בתקופת המאורעות, 1936-1938 היה יעקב המא"ז של נהריה, אחראי על הביטחון. היה גם נוטר במשטרת הישובים העבריים.
בשנת 1936 הצטרפה למשפחה בנהריה אחותו של יעקב- אלזה פאוקר
ב1943 יחד עם מאות מתנדבות ארצישראליות התנדבה אלזה לשרת בצבא הבריטי במסגרת "חיל העזר לנשים" ה a.t.s , תחילה באמונים ב "סרפנד" – כיום צריפין ומשם למצרים ב"תל אל כביר"(שרתה בפלוגה אחת עם חנה מרון)
ב 07.01.1945 נולד יוסי פאוקר שהוא תושב נהריה עד היום
אלזה פאוקר עבדה בנהריה כגננית נוי ורבים מתושבי נהריה נהנו מטיפול מסור בגינותיהם מידיה של אלזה.
באמצע שנות ה40, כאשר רבו בנהריה, התושבים שעברו להתפרנס מקיט ונופש, עברה משפחת פאוקר למשק בדרום נהריה, ואחרי מלחמת העצמאות הצטרפה המשפחה למתיישבים ברסקו שבצפון נהריה.

בשנים 1958-1967 היה יעקב פאוקר מתכנן הגינון בעיריית נהריה. גם הרבה מאוד מהגינות הפרטיות תוכננו על ידו.
מאז מלחמת העצמאות ועד אמצע שנות ה 80 עבד במחלקה להנצחת החייל כאחראי על הגינון בבתי הקברות הצבאיים במחוז הצפון, מחדרה עד מטולה, ואחראי על ארגון ימי הזיכרון לנופלים במערכות ישראל, בנהריה
למשפחה נולדו שלושה ילדים. בת מרים, לימים חרובי, חברת קיבוץ בארי ושני בנים רן וגדעון פאוקר חברי קיבוץ ניר עוז, שני הקיבוצים נמצאים בחבל "אשכול" בנגב בעוטף עזה, בהם הקימו שלושת הילדים את משפחותיהם.
* סיפורה של משפחת דוד המופיע באתר לוקה בחסר, למשפחה היו 7 בנות בנים, לא לשווא כינה ד"ר רילף בספרו "במדבר מים" את אלזה דוד "אם שבעת הבנים". פריץ דוד, אלן אדלר, רות פאוקר וארנסט, חיים, בנימין ויהודה דוד. פריץ ובנימין אף הם ממייסדי נהריה וחלק ממשפחותיהם עדיין שם גם היום.
20.06.2010
מאת מרים חרובי/פאוקר ויוסי פאוקר