רבקה ואריה צימרינג מראשוני מורי נהריה בביה"ס הראשון " ויצמן"

כתבו בתיה וזאב עמית

רבקה

עם תום לימודיה בסמינר " בית הכרם" בירושלים, פנתה רבקה למפקח לשם סידור עבודה עבורה.
המפקח הציע לה לעבוד בנהריה .
רבקה התנגדה בתוקף, בטענה שאינה דוברת גרמנית וגם אינה מכירה את המנטליות של תושבי נהריה ה"יקים". המפקח התעקש ואמר לה שאם לא תלך לעבוד בנהריה , לא תוכל לקבל השנה עבודה.
בלית ברירה הגיעה רבקה לנהריה לבי"ס ויצמן בשנת 1946.
למרות היסוסיה מצאה רבקה את הדרך הנכונה ליצירת קשרים טובים עם התלמידים וההורים.
ההורים קלטו מיד את כישוריה והתייעצו עמה בכל בעיות החינוך.
רבקה ידעה לשלב את דפוסי ההתנהגות "הצברית" עם המנטליות "היקית".
רבקה סייעה רבות למורים החדשים בבית הספר.
זמן קצר לאחר בואה ,נקשרו קשרים רומנטיים שהביאו לנשואין , בינה לבין המורה לחנ"ג – אריה, ואז הבינה מדוע התעקש המפקח להעבירה לנהריה.
בשנים האחרונות לעבודתה החינוכית, עבדה רבקה כמנחה למורות בעיירות הפיתוח בגליל המערבי.
שנים מספר שמשה כמנהלת המרכזיה הפדגוגית בנהריה. היא הצליחה להפוך את המרפ"ד לבית אולפנה וסדנה לימודית למורי האיזור כולו.

אריה

אריה הגיע ארצה בשנת 1933 מברלין, במסגרת "המכביה" ונשאר בארץ. בשנות המלחמה התגייס לשורות הצבא הבריטי.
אריה הביא עמו מסורת מכובדת של הוראת החנ"ג, אותה הנחיל למורים רבים שעבדו אתו בשרון, בעמק הירדן, בקריות ולבסוף בנהריה.
לתלמידיו הקנה אריה ערכי חינוך, משמעת, דיוק והתנהגות ספורטיבית כלפי התלמידים.
אריה היה במקביל לעבודה בביה"ס, בין מיסדי " תזמורת הצעידה " של בי"ס ויצמן, אשר שמשה כלי מצוין להקניית ערכי התנהגות וחברות של התלמידים.
תזמורת זו שמשה בסיס מצוין להקמת "התזמורת העירונית " , אשר זכתה לתשבחות רבות בארץ ובעולם.
אריה היה מודל חינוכי לעשרות מורים, שלמדו ממנו רבות ויישמו זאת בעבודתם.על כך קיבל את אות "יקיר נהריה".
ביתם של רבקה ואריה שימש " בית פתוח" למורים ולתלמידים, אשר בקשו לקבל מידע ועצה טובה מן הנסיון הרב של זוג המורים. ביתם היה ל"מוסד" בנהריה למחנכים ותלמידים ממש עד פטירתם .
מפליא כיצד ידעו השניים לשמור על קשר הדוק במפגשים קבועים ובשיחות טלפון, עד כדי הכרת צאצאי התלמידים .
רבקה ואריה היו דמויות מרכזיות בנוף נהריה בכלל ובמערכת החינוך בפרט.