בשנת 1936 הקימו צריף קטן, במגרש ע"י העירייה של היום, ובו היו 8 ילדים מכל הגילאים עד גיל 17. הילדים דברו רק גרמנית. הבדל בגילים, והמעבר ממסגרת נוקשה בגרמניה ליי כפר בארץ, גרמו לכך שילדים אלה פרקו כל עול. לא היו מוכנים ללמד. קפצו דרך חלון הצריף והמורה היחיד, מר ריזנברג נאלץ לרדוף אחריהם ולאספם לבית הספר.

ב- 1936, הקציבה האגודה החקלאית את אחת הגבעות לשטח החינוך. על הגבעה הזאת עמדו אז אוהלים של קיבוץ עברון וצריף גדול שהיה חדר אוכל. בחדר האוכל של הקיבוץ למדה כתה א'.

ב- 1939, הוקם צריף במורד הגבעה ( אחרי צאתם של חברי קבוץ עברון) ועל הגבעה הניחו את אבן הפינה של בית הספר. הבניין הראשון היה מבנה של שני חדרים, מבנה דו תכליתי – בית כנסת ושתי כתות. בין הכתות הייתה מחיצה של קיר עץ מתקפל, אשר נפתח מדי יום שישי במטרה להפוך את הכיתה לאולם תפילה. בועדת החינוך היו חברים אז רופא השיניים ד"ר אייל וייל וד"ר איזק. דרש ללמד בגרמנית. המקצועות החשובים היו צריכים להיות אנגלית וחשבון, כל יתר המקצועות אינם חשובים, לדעתו. כמובן שדעתו לא התקבלה ולד"ר רילף הייתה משימה קשה במלחמתו על עבריות ביה"ס.

כאשר נבנו הכתות לא היה כסף לריהוט. ד"ר וייל, יו"ר ועד ההורים הראשון וגב' שטרן, ערכו לשם כך מגבית בין המתיישבים. התרומות היו מ-5 גרוש ועד 10 גרוש. נאספו סך 20 לירות ומהן קנו את הריהוט הראשון (על שרידים מהם, עדין לומדים ילדנו כיום).

בשנים 1936 ו- 1937 היו המורים דויטשלנדר, כיום פרופ' ארצי, וקורצברג.
בשנת הלימודים 1938, עזב ארצי את נהריה ובאו לביה"ס ד"ר רילף כמנהל ומר אפרים יואל ז"ל כמורה.

שם בית הספר"

במים אלה (1949), ראיתי צורך לתת שם לביה"ס, כדי להבחין בינו לבין בתי הספר החדשים. בחרנו בשמו של חיים וייצמן, ואני פניתי אל ד"ר וייצמן במכתב, בו ביקשתי את הסכמתו. על כן היינו הראשונים בין בתי הספר בארץ, שזכו להיקרא ע"ש חיים וייצמן.
הילדים שמחו מאוד להיקרא מעתה תלמידי ביה"ס "וייצמן".
ד"ר רילף

הנשיא הראשון ד"ר חיים ויצמן