בימים ראשונים, לא היו עדיין מים בנהריה ואספקת המים למתיישבים הראשונים התנהלה באמצעות חמורים שהובילו את המים מהבאר ה"עין שרה".
קרו מקרים בהם הביאו בעלי החמורים מים מנחל המפשוח,( הגעתון)במקום מהבאר. מים אלו היו מזוהמים ואסורים לשתיה וכשלא הייתה ברירה נאלצו המתיישבים הראשונים להרתיחם, לסנן אותם בעזרת צמר גפן ולשתות רק תה וקפה. את הכביסה היו תולים על חבלים בחוץ ומחכים לחסדי שמים, שיבוא גשם וישטוף את הכבסים.
לפעמים, כשצריך היה, נתן סבא לערבים בעלי החמורים "בקשיש" וקיבל מים בכמות מספקת אולם דיין שהיה "ייקה" מובהק, סרב לתת "בקשיש" ולכן נשארו לעיתים הוא ואשתו ללא מים.
כדי לנסות ולפתור את בעיית המים, הגיעו לנהריה מומחים לחיפוש מים, פרופסור פיקרד מהאוניברסיטה בירושלים, ערך בדיקות קרקע וסימן מקום שלדעתו מצויים בו מים. נחפרה באר, ואכן נמצאו בה מים בכמויות גדולות, 500 מ"ק מים לשעה. איכות המים הייתה גבוהה, וב- 17 בפברואר 1935 נערך בנהריה נשף מים לציון המאורע והשמחה הייתה גדולה. כמו באירועים שונים בתולדותיה של נהריה, נכח בחגיגה זו הד"ר חיים וייצמן, לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל.
השפה המדוברת מסביב הייתה גרמנית וכששמע וייצמן את סבא מדבר עברית, ובזה היה יוצא דופן, פנה אליו בידידות רבה וביקש ממנו שינסה להשפיע על שאר המתיישבים ללמוד עברית ויעזור להם להתערות בארץ ולהפוך לישראלים.
באותה שנה הוקם במקום מגדל המים הראשון באזור כולו.המגדל שנראה ממרחקים, הפך אחר כך לסימלה של נהריה.
מגדל המים נבנה על ראש גבעה שגובהה 10 מטר מעל פני הים, מתנוסס מגדל המים. אשר חולש על נהריה והסביבה . בנייתו החלה במאי 1935 והסתיימה בסוף פברואר 1936.
גובהו של המגדל 27 מטר. הוא תוכנן כמבנה סגור בעל שמונה צלעות ובראשו מאגר מים עגול בקיבולת 250 מ"ק. השטח הפנימי מתחת למאגר חולק לקומות וחובר במדרגות. מטרתו העיקרית היתה לספק מי השקיה לחלקות הצפוניות, משדרות הגעתון ועד צפונית לרח' חניתה. מגדל המים שימש מעבר להספקת מים לתפקידים נוספים: משרד החברה המיישבת, ספריה חדר קריאה ומרפסת תצפית. תחנת המשטרה והנוטרים. בתקופת המאורעות בין השנים 1936 עד 1939, שימש הגג לתקשורת, ביום הועברו שידורי מורס ובלילה בעזרת זרקור, לחניתה בצפון וחיפה בדרום. במלחמת העולם השנייה, היתה תצפית על הגג לגילוי חדירת מטוסים אווניות אוייב.
בינואר 1984 הופסקה הזרמת מים למאגר מסיבה טכנית ובזאת סיים
המגדל את תפקידו. בשנות ה-90 בשל מצבו הרעוע, יזמו נשות האופן הפנימי בשיתוף
העיריה, את שיפוץ המעטפת החיצונית. בשנת 2003 נפתח המקום מחדש כגלריה לאומנות של העיר.
מידע נוסף:
