מסולם צור למעלות-תרשיחא

כתב: שי רוזן - מדריך וחוקר ארץ ישראל, מתמחה בטיולים נושאיים, טל. 050-5495720

נתחיל את טיולנו בכביש העולה לחניתה מכיוון העיירה שלומי. באחד מעיקולי הדרך נפנה מזרחה בדרך עפר המסומנת בסימון שבילים כחול. הדרך תוביל אותנו עד לחניון ולשחזור החומה והמגדל של חניתה תחתית.

בי"ח באדר ב' תרצ"ח ( 21.3.1938 ) בשעות הבוקר המוקדמות חצתה שיירת משאיות את הכפר הערבי אל-בסה. להפתעתם של תושבי הכפר ירדו מהמשאיות כ 500- יהודים עמוסים על גבם ציוד רב הכולל מים, מזון, נשק ותחמושת, כלי עבודה וחומרי בנייה. במשך כל היום עלו וירדו האנשים במעלה הרכס התלול של סולם צור, והעבירו את הציוד לגבעה הממוקמת כקילומטר אחד מצפון לכביש. עם רדת הערב עזבו רוב האנשים, ובמקום התמקמה קבוצת כיבוש של 100 אנשים. בלילה הותקפה הנקודה על ידי כנופיות ערביות, ושניים מחבריה נפלו חלל. למחרת בבוקר ובימים שלאחר מכן חזרו המשאיות, ואתו תגבורת של אנשים שהחלו בבניית חומת מגו סביב הנקודה ומגדל שמירה במרכזה.

במקום הוקמה נקודת יישוב "חומה ומגדל" בשם "חניתה תחתית". במשך השבועיים הבאים עסקו האנשים במרץ בפריצת דרך רכב במעלה ההר, עד שב 8- באפריל הגיעה הדרך לבית האבן שבפסגת ההר, שנקבע כנקודת הקבע של היישוב. נקודת ההתיישבות החדשה כונתה "חניתה עילית". לאחר כחצי שנה הוחלפה קבוצת הכיבוש בגרעין שימרון של צעירי נהלל שהקימו במקום את קיבוץ חניתה - נקודת היישוב היהודית הראשונה בגליל המערבי. בעקבות חניתה הוקם בגליל המערבי יישוב חומה ומגדל נוסף - קיבוץ אילון, שאליו נגיע בהמשך המסלול.

מחניתה תחתית נמשיך לקיבוץ חניתה לביקור במוזיאון המספר את סיפורו של היישוב כטל': 04-9859677. (מומלץ לבקש לראות את הסרט שצולם בעת העלייה לקרקע. לאחר הביקור בחניתה נחזור לצומת חניתה וניסע מזרחה על כביש הצפון כמספרו 889 ), עד למושב יערה. במרכז המושב נמצא מבנה של מצודת משטרה בריטית מתקופת המרד הערבי הגדול.

במהלך המרד הערבי, בשנים 1939-1936 (מאורעות 39-36), חדרו כנופיות ערביות מכיוון לבנון לשטחה של ארץ ישראל. כדי למנוע חדירות אלה החליטו הבריטים לסלול כביש לאורך הגבול, מהכפר הערבי אל-בסה ועד לעמק החולה. לאורך הכביש הוקמו עשר מצדיות בטון ששימשו מגדלי שמירה וכונו "פילבוקס" (כנראה קיצור של המילים "פילד בוקס" ארגזי שדה). סלילת הכביש, שכונה "כביש הצפון", הסתיימה בשנת 1937.

כעבור שנה, כאשר ראו הבריטים שהכביש והמצדיות אינם מונעים את חדירת הכנופיות, החליטו שלטונות המנדט לפנות לעזרתו של סיר צ'רלס טיגרט. טיגרט, ששירת כקצין משטרה בהודו והתמחה שם במלחמה בטרור, המליץ להקים לאורך הגבול גדר ולהקים לאורכה, בנקודות אסטרטגיות, תחנות משטרה מבוצרות.
חברת "סולל בונה" לקחה על עצמה את משימת בניית הגדר, שכונתה "נדר הצפון", וסיימה את המלאכה בתוך כשלושה חודשים. במקביל הוקמו תחנות המשטרה, שכונו "משטרות טינרט", כדוגמת זו שביערה.

עם השנים התיישבו סביב המשטרה כמה משפחות בדוויות מהשבט אל-ערמשה. לאחר הקמת מדינת ישראל שימשה המשטרה את כוחות הביטחון הישראלים, וליד המצודה הוקם המושב יערה על ידי עולים מצפון אפריקה, כחלק מהתיישבות "מושבי העולים" שבאה לתת מענה לעלייה ההמונית של השנים הראשונות למדינה. במסגרת התיישבות זו הוקמו 120 מושבים ו 20- קיבוצים, שהתפרסו לאורן כל גבולות המדינה ויצרו חגורה התיישבותית-ביטחונית.

נחזור לכביש הצפון ונמשיך מזרחה. בדרך נעבור את קיבוץ אילון שהוקם כיישוב חומה ומנדל, את מושב גורו (שם אפשר ללון בצימר בלב הגורו) שהוקם כמושב עולים ואת המרכז האזורי גרנות. נמשיך בכביש עד למושב שומרה. נעצור בצומת הכניסה למושב ונעלה על הגבעה הדרומית שעל פסגתה נמצאת כנסיית הכפר איקרית.

ראשיתו של היישוב בתקופה הכנענית כיישוב שנקרא איקר, המוזכר בתיאור מסע המלחמה של המלך תחותימס השלישי. במקום שכן בתקופת המשנה והתלמוד הכפר היהודי יוקרת, ואילו ערב מלחמת העצמאות שכן שם הכפר הערבי איקרית, שתושביו נוצרים-מרונים. במסגרת מבצע "חירם" נכבש הכפר ותושביו נדרשו לפנותו, תוך התחייבות להשיבם עם השגת שקט בגבול הצפון. לאחר המלחמה עתרו תושבי הכפר לבג"ץ במטרה להחזירם לכפרם, אך הצבא הרס את הכפר משיקולים ביטחוניים ואדמותיו חולקו ליישובי הסביבה. עד היום נאבקים תושבי איקרית לחזור לכפרם אך ללא הצלחה.

מאיקרית נחזור למכונית ונמשיך בנסיעה בדרך המתפתלת בין המושבים שומרה, שנוסד בשנת 1949 , ואבן מנחם, עד למושב נטועה ובסיס בירנית שנבנו בשנות ה-60.

בנוגע לשם המבצע קיימות שתי גרסאות. הגרסה הראשונה טוענת שלפני המבצע ופריצת הדרכים במהלכו, הדרך היחידה להגיע למקומות ש בהם תוכננה ההתיישבות הייתה על גבי סוסים בלבד. הגרסה השנייה רואה ב"סוס" ראשי תיבות של "סוף סוף - הגיע הזמן ליישב את הגליל". במסגרת מבצע סוס הוקמו בגוש בירנית היישובים זרעית, שתולה ונטועה על ידי בני המושבים באזור, ובירנית הוקמה כהיאחזות נח"ל.

מבירנית נמשיך בנסיעה דרך כביש 8944 לכיוון מושב אלקוש (שם אפשר ללון בצימרים – "בקתות ביערות הגליל"). נפנה מערבה, לפני הכניסה לאלקוש, לכיוון הכפר הערבי-נוצרי פסוטה, המזוהה כיישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד בשם מפשטה. נמשיך בדרך עז למפגש הכביש עם דרך עפר המסומנת באדום. כאן נמצאים שרידיו של מצד אבירים, שהיה מבנה של חורה חקלאית מבוצרת מהתקופה הצלבנית. ממצד אבירים נמשיך ליישוב הקהילתי אבירים שהוקם בשנת 1979 במסגרת "תכנית המצפים".

בשנים 1980-1979, במטרה להגדיל את היישוב היהודי בגליל ולשמור על אדמות המדינה מהשתלטות בלתי חוקית, החליטו ממשלת ישראל והסוכנות היהודית על הקמת מהירה של יישובים קטנים (בשלב הראשון מנה כל יישוב בין 15-10 משפחות) ברחבי הגליל, בדרך כלל בסמיכות ליישובים הערבים. יישובים אלה כונו "מצפים", והס נועדו לאכלוס בעיקר על ידי בני האזור ותושבים שיעברו ממרכז הארץ לגליל.

בשנתיים הראשונות הוקמו במסגרת תכנית המצפים 26 נקודות יישוב ברחבי הגליל. בשנים הראשונות, בהיעדר דרכי גישה ומקורות פרנסה מקומיים, נחשבו רוב המצפים ככישלונות, אד בשנים האחרונות, עם פיתוח תשתית הכבישים ופיתוח ענפי תעסוקה מקומיים שעיקרם סביב ענפי התיירות, הפכו רוב המצפים לסיפורי הצלחה המושכים אליהם אוכלוסייה איכותית המחפשת איכות חיים.

ממצפה אבירים נחזור לכביש 8944 ונדרים בו בדרך העוברת בין כרמי הזיתים של הכפר הדרוזי חורפיש ודרך מושב צוריאל, עד למפגש עם כביש 89 שבו נפנה מערבה לכיוון מעלות-תרשיחא.

מעלות-תרשיחא היא הרשות המקומית היחידה בישראל המאגדת יישוב יהודי ויישוב ערבי תחת קורת גג אחת המשלבת שתי רשויות אוטונומיות. תרשיחא הוא כפר ערבי מעורב, נוצרי ומוסלמי, הידוע ממקורות היסטוריים החל מהתקופה הצלבנית. עדויות ארכיאולוגיות, כדוגמת פיסת זכוכית שעליה מצוירת מנורה, מרמזות שהיישוב קדום יותר. במרכז הכפר מסגד שנבנה בידי עבדאללה פאשה, מושל הגליל, בתחילת המאה ה-19.

ראשיתה של מעלות כעיירת פיתוח בשנת 1957 . אז הגיעו למקום עולים ממרוקו ורומניה שהתיישבו בבאב אל-הוא (שער הרוחות) - גבעה נישאה המשקיפה על נחל כזיב (כיום מכונה המקום "הר רקפות"). בתחילתה הייתה מעלות עיירת פיתוח בעלת תדמית כושלת, אך משנות ה 80- החל תהליך שהביא לשיפור משמעותי בתדמית היישוב. החל משנות ה 80- הייתה מעלות מוקד משיכה לעולים ממדינות חבר העמים, וכיום הם מהווים חלק משמעותי מתושבי העיר. בשנים האחרונות פיתחה מעלות תשתית תיירותית, ומקומות לינה ומרגוע כמו אחוזת אסיינדה.

במרכז הפעילות מצוי אגם המונפור, שבו מתקיים כל שנה אירוע פיסולי גדול המושך אמנים רבים המשאירים בעיר את יצירותיהם והופכים את העיר למוזיאון פיסול פתוח.

לסיום הטיול אנו ממליצים על נסיעה אטית ומהנה ברחבי העיר ,כדי להתרשם משפע הפסלים הפזורים בה. במעלות מסתיים טיולנו. ניתן להמשיך ממעלות בכביש 854 לכיוון כפר ורדים, גוש תפן וכרמיאל.