גם אני הייתי על החוף בין המוני הנהריינים שקבלו את המעפילים ואף שהייתי רק כבן שלש אני זוכר היטב את ההתרגשות העצומה .כששבנו הביתה לצריפנו ברחוב הרצל ציפתה לי עוד הפתעה : ילד קטן שכב במיטתי! הורי ניסו להסביר לי שהמעפיל הקטן זקוק למנוחה ויפה אני עושה שאני מוותר על מיטתי. אבל לי היה קשה להבין איך לפתע באמצע היום ניתנה מיטתי לאחר. מבוכתי גברה עוד כאשר אחי ואני נתבקשנו לצאת מן הצריף ולהסתתר בשדה הפול שמאחורי הבית, אחרי בית השימוש שלנו שעמד בקצה החצר (בור סופג ועליו מבנה פח). שכבנו בין התלמים ופנינו לכיוון הצריף. עד מהרה הופיעו שני חיילים בריטים שחיפשו מעפילים. נשימתנו כמעט עצרה כאשר השניים התקרבו אל שדה הפולים. הם נכנסו אל לול התרנגולות שעמד שם אך לא ראו אותנו והתרחקו.
עד היום אינני יודע בוודאות מי היה הילד המעפיל. הוא נותר במיטתי כמה ימים כי היה חולה . קראנו לו איצו אך זה כנראה היה רק כינויו. אשמח אם מישהו מכירו ויודע מה עלה בגורלו.
אינני יודע גם של מי היה שדה הפול.הוא השתרע בין החלקות של משפחת דוקטור קרמר, קרפס וזילברשטיין. בקצה השדה , סמוך לבית קרפס היתה שדרת ברושים ובלילות עלו ממנו יללות של תנים. מכל מקום באותו אביב של ילדותי, אחי ואני קטפנו כמות נאה של פולים ירוקים. הבאנו אותם לחנות הירקות של בני הזוג גרינפטר,במרכז המושבה ליד הצרכניה, והם שילמו לנו עשרים וחמשה גרוש. זה היה כל כך מפתיע לקבל כל כך הרבה כסף.שאני לא אשכח לעולם את שדה הפול הירוק. אגב מי מבין היקים אכל פול? ומי גידל את הירק הזה בנהריה ב-1948