תולדות חיים - רפאל (רפי) טיבור בר-לב (לשעבר ריינהרט/ ריינהרץ)

תולדות חיים
רפאל (רפי) טיבור בר-לב (לשעבר ריינהרט / ריינהרץ)

תאריך לידה 24.4.1930
מקום לידה העיר בודפשט בהונגריה
שמות ההורים אלכסנדר ורגינה (רחל) לבית פישר
אחים גדולים ממנו, גיורא ז"ל הבכור וחוה
ילדים גיורא, אורית ז"ל, איתן ועינת
נכדים רעות, שירי, רן, טל, הדר, אוראל, מעיין

עד גיל 12 עברה עלי ילדותי בצורה טובה יחסית. אמנם לא היה זה קל להיות ילד יהודי בסביבתי, אך למדתי להסתדר ואף היו לי חברים גויים. אבי עבד כסוכן, דבר שהיה כרוך בנסיעות רבות למדינות כגון צ'כוסלובקיה, יגוסלביה, רומניה, אוסטריה ועוד. לעיתים היה נעדר מביתו אפילו שבוע ימים. אימי הייתה עקרת בית, כמנהג מרבית הנשים באותה העת.
עד לשנת 1944 הלכתי לבי"ס יהודי. אז לקחו את אבי ואת אחי לעבודות כפייה. אבי הצליח להמלט מהרכבת הודות לקשריו הרבים עם הגויים. לגבי אחי ז"ל, הבנתי שהוא נהרג ב"בור" שביגוסלביה יחד עם 400 יהודים נוספים פועלי כפייה. אחותי נלקחה לאושוויץ ולא ידענו מה עלה בגורלה. אימי, אבי ואנכי נאלצנו למצוא מקלט בבית מוגן שוויצרי, אבל ב 2.1.45, הוצאנו משם ע"י הונגרים נאצים, זאת יחד עם 324 יהודים נוספים. בלילה הובלנו לנהר הדנובה ועל שפת הנהר ירו בנו. בהמשך התברר לי, כי אני הייתי הניצול היחידי מבין כולם. הורי נותרו שם ולא זכו להגיע לקבורה. אני הצלחתי להסתתר אצל חיילים הונגרים שערקו כי לא רצו יותר להלחם. קצין מביניהם דאג להסתירני עד לשחרור ע"י הרוסים ב 18.1.45.
בהמשך שבתי לגטו אשר כבר היה משוחרר על מנת לחפש קרובי משפחה שיתכן כי ניצלו. היחידות שמצאתי היו דודתי בלנקה, אחות אבי. ובת דודתי סלצ'וקה אשר הסתתרה בסליק עם מסמכים מזוייפים של גויים יחד עם בעלה ובנה שהיה אז בן 3. תשע אחים ואחיות שהיו לאבי לא שבו. אחיה הגדול של אימי שהיה קצין נהרג עוד במלחמת העולם הראשונה.
לאחר כל הממצאים הנ"ל הבנתי, שאין לי יותר מה לחפש בהונגריה והחלטתי להצטרף לגורדוניה מכבי הצעיר. עזבתי את הונגריה בדצמבר 1945. לאחר תלאות רבות של מעבר דרך גרמניה וצרפת. תוך כדי מסעותי אלה בזמן היציאה מבודפשט הכרתי את אסתר גוטמן שהיתה אז בת 14 בעת שאני הייתי בן 19. הפלגתי לארץ בצורה בלתי לגלית באוניה "לטרון". האנגלים לא התירו לאוניה לעגון ונלקחנו למחנה בקפריסין. במרץ 1946 הועברנו לישראל. האנגלים אירגנו לנו חודש של הסגר בעתלית. לחודש נוסף של שהות בקרית שמואל דאגה הסוכנות.
הגעתי לעליית הנוער הראשון לקיבוץ מצובה. בשנת 47 קיבלתי הכשרת אימונים בפלמ"ח. בהמשך נשלחתי מטעם הקיבוץ למלא מיכסה צבאית ובארוע זה עליתי על 2 מוקשים אנטי טנקיים ונפצעתי קשה. לאחר שהות של כשנה בארץ, נודע לי כי שמה של אחותי חוה הופיע בעיתון במדור לחיפוש קרובים. הדבר אומת ואחותי ואני שוב נפגשנו.
בשנת 1949 עיברתתי את שם משפחתי מריינהרט לבר-לב. בארץ שוב פגשתי באסתר גוטמן. המפגש הוביל לחתונה שנערכה במצובה ב 22.5.53 ושם גם נולד ב 1954 בננו הבכור גיורא
וב 1957- ביתנו אורית ז"ל. ב - 1958 עזבנו את המשק לנהריה ושם הרחבנו את המשפחה עם התווספותם של בננו איתן וביתנו עינת.
לפרנסתנו עבדתי שנים רבות במפעל "ישקר" ולאחר מכן במספר נוסף של מקומות כאחראי אחזקה ובעבודות מסגרות ואינסטלציה, זאת עד לפרישתי בשנת 1995.