סיפורים ממלחמת השיחרור בנהריה

אבי ולטר נוימן היה כמעט בסיום השנה הרביעית של לימודי הנדסת מכונות ,כשנאלץ לעזוב את הטכניון בברסלאו-גרמניה .

חוקי ה"נומרוס קלאוזוס "שהפעילו הנאצים מנעו מיהודים לרכוש השכלה אקדמאית .

בחופשות הקיץ בין הסמסטרים ,היה עליו להתנסות בעבודה מעשית ,עובדה שהקנתה לו מיומנויות בתחום הטכני המעשי.

נהרייה המנותקת משאר חלקי הארץ ממרץ 1948 , נותקה גם מזרם החשמל, בין השאר היה אבי אחראי להפעלת הגנרטור .

הגנרטור הופעל במחצית היממה בדרום המושבה ובמחצית השנייה בצפונה.

כשהחלו להגיע לבית החולים, המאולתר, בשדרות הגעתון 50, ראשוני הפצועים מן הקרבות בגליל המערבי, ביקשו מאבי להמציא מכשיר שיספק זרם חשמלי בחדר הניתוח בכל שעות היום, כדי לצרוב את כלי הדם המדממים של הפצועים .

אבי לא היסס והתקין אופניים על מתקן מיוחד . האדם המדווש הפיק אנרגיה חשמלית מזערית שאיפשרה לצרוב את כלי הדם של הפצועים ומנעה את דימומם למוות..

בחדר הניתוח הוצב המתקן הנ"ל, ומתנדב היה מדווש עד שהסתיים הניתוח וחיי הפצוע ניצלו.

סיפור זה סיפר בן דודי יצחק קישון-רילף ז"ל, בטקס הלוויתו של אבי.

כתבה : מרים סלע נוימן