אחי אלכסנדר

דברים לזכרו של אלכסנדר קירשבראון (קירשברוין) מראשוני מייסדי נהריה.
נולד בוארשה בשנת 1909 – נהרג בשנת 1943 בנהריה.

אלכסנדר קירשבראון נולד, גדל והתחנך במשפחה שורשית וחמה, אשר היהדות ומהותה היו אבן יסוד לחייה והתנהלותה הפרטיים והציבוריים.
אביו, אליהו יוסף קירשברוין היה בין מייסדי תנועת "אגודת ישראל" העולמית, ושימש כיו"ר שלה בפולין, מייסד בית החולים היהודי בוארשה וכיהן כנשיא הקהילה בוארשה וכציר ב"סיים" (הפרלמנט הפולני) עד יום מותו בשנת 1931.
אלכסנדר עצמו כבר בנעוריו היה חדור רוח ציונית והתמסר כל כולו לרעיון ולפעילות למען התחדשות הקיום הלאומי של היהודים במדינה העצמאית בארץ ישראל.
כפועל יוצא משאיפותיו אלה הוא הקים בפולין תנועת נוער בשם "מסדה", אשר היתה מקבילה למפלגת בית"ר ונועדה מעיקרה לקרב ולקלוט את הנוער האקדמי ושל הגמנסיות. "מסדה" יצרה מסגרת ובמה לציבור זה שהיה בעל נטיות והזדהות עם דרכו והשקפותיו של זאב ז'בוטינסקי.
עם עליתו ארצה בשנת 1933, הצטרף אלכסנדר לפלוגת בית"ר שהייתה בין הקבוצות ראשונות שהתישבו בחולות נהריה. שמרנו איתו על קשר מכתבים כאשר כתובתו אז הייתה: PO.B. נהריה ליד עכו.
אני, אחיו הצעיר, מיד עם עליתי ארצה בשנת 1948, נסעתי לנהריה כדי לברר פרטים נוספים על מותו ולפקוד את קברו. עם הגעתי פניתי לאדם הראשון שהזדמן בדרכי ושאלתיו על אלכסנדר. האיש ענה שאומנם שמע עליו והפנה אותי לקפה "פינגווין" ששימש אז מקום מפגש חברתי של התושבים, בהוסיפו כי שם בוודאי אוכל לקבל פרטים רבים יותר אודותיו ועל אנשים שהכירו אותו אישית, ואכן הוא צדק.
בין יושבי בית הקפה נמצאו אנשים שהכירו את אחי וביניהם גם אחדים מחבריו הקרובים וידידיו כגון שטינמץ, אנגל, בן-חור ודובה גבן, שמיד ידעו במי מדובר.
כאשר אמרתי שאני אחיו, אומצתי על ידם בחום רב. חשתי, כי אלכסנדר היה מאוד אהוד ופופולרי במקום. רציתי לשמוע כל פרט, כל שבריר מידע. נפרדתי ממנו בשנת 1933, איבדתי אותו בשנת 1943 ולצערי, להוציא זכרונות הילדות, לא זכיתי להכירו בבגרותי. מסיפורי האנשים בנהריה הבנתי עד כמה הם אהדו אותו. הוא היה הרוח החיה ביניהם.
סופר לי עליו רבות וצוין שזוכרים אותו באהדה ובסימפטיה ושהיה בעל כושר ביטוי וחוש הומור מפותחים. כעבור זמן מה לקחו אותי לביתו של בן-חור, שם התאספו עוד אנשים שנודע להם על בואי וישבנו ודיברנו עוד שעות לתוך הלילה.
הובהר לי כי אלכסנדר נפל באחד ממוצאי שבת בחודש ינואר 1943 ,בעקבות התקלות עם אנשי הבולשת הבריטית. פרטי המקרה לא ממש ברורים עד היום, אך כעבור יומיים, ביום ב' בבוקר פלט הים ליד שבי-ציון שתי גופות הבריטים ואת גופת אחי.
למחרת ניגשנו לבית הקברות. המצבה של אלכסנדר סומנה במספר 40, דבר המצביע שהוא היה בין ראשוני נהריה. לאחר מותו הקימו ידידיו מצבה שהיתה בנויה מגוש סלע ועליו פלטה קטנה משיש בה חרטו את שמו וסמל המנורה בעלת שבעה כנים.
כששבתי לנהריה בתום מלחמת השחרור, הפלטה היתה שבורה. הקמתי מצבה חדשה ואת הפלטה השבורה לקחתי הביתה ורק כעבור 30 שנה החלטתי להדביקה על גב המצבה הקיימת. כמו כן הוספתי על משטח השיש של המצבה עוד פלטה עם שמות אהובינו שנספו בשואה.
מאז אני פוקד את מקום קבורתו מספר פעמים בשנה ובקביעות ביום הזכרון למותו.
כעבור שנה ניגשתי למצודת זאב ונברתי בארכיון העיתון "המשקיף", שם מצאתי
מודעות אבל והספדי הערכה.

אחדים מהם אני מצטט מטה:

כתבת הספד מיום ה' 4-2-1943

"אלכסנדר קירשברוין ז"ל, טרגיים היו חייו ועוד יותר טרגי היה מותו. בשבת לפנות ערב יצא מביתו ולא חזר עוד. ביום ב' בבוקר פלט הים את גופתו. באורח טרגי מת. טבע במצולות הים בנהריה בהשכת הלילה, כשלא יכול היה לקרוא לעזרה.
עם מותו של אלכסנדר קירשברוין, הסתלק אחד הלוחמים האמיצים מבני הדור הצעיר, שהתנועה הלאומית הוציאה מתוכה, תלמיד נאמן של זאב ז'בוטינסקי עוד מימי שבתו על ספסל ביה"ס בשנים כשהנוער היהודי תעה ללא דרך. אלכסנד קירשברוין, אז תלמיד המחלקה השמינית, עומד בראש המלחמה נגד רעיונות זרים שהוליכו שולל את הנוער. הוא מארגן את אגודת הנוער הלאומי "מסדה" ומרכז בתוכה אלפי נוער לומד.
קירשברוין בא לארץ ללא פרטנזיות, עובד בבנין ובעבודות גופניות אחרות, בערים ובמושבות. אלכסנדר קירשברוין היה בנו של נשיא "אגודת ישראל" בפולין ,ציר בסיים הפולני, ר' אליהו קירשברוין ז"ל. על בני משפחתו בארץ נמנה ח. פרבשטיין ממנהיגי "המזרחי" העולמי.
בן 33 היה במותו הטראגי. על קברו הרענן של חבר צעיר, לוחם נלהב – עומדים ידידיו מורכני ראש.
כבוד לזכרו ! ש.וו." ( המספיד חתם בראשי תיבות )

לאחר שנים, בשנת 1967 במלאות 24 שנים למותו, הזמנתי כ– 40 מידידיו הקרובים מכל קצות הארץ לאזכרה בבית העלמין ליד קברו ולאחריה ערכתי מפגש של כולם במלון "קרלטון", שם הושמעו מפי ידידיו דברים לזכרו וכולם שקעו בסיפורים אודותיו ועל אירועי אותם הימים ועל אפיזודות שונות שהוו עימו ועדיין זכרו אותן היטב.
האווירה היתה נפלאה, ספוגת ה"ביחד" ושררה התרגשות גדולה.
לפני המפגש, חרשתי וביקרתי משך שבועות שלמים ברחבי הארץ את כל המקורות האפשריים שסיפקו לי את השמות, הטלפונים והכתובות של חבריו ושלחתי אליהם הזמנה מיוחדת לפי הנוסח המצוטט מטה. כולם נענו ברצון וחשתי סיפוק רב מאירוע זה לכבוד זכרו של אחי האהוב. מצאתי לנכון לשגר את ההזמנה גם בשם דוד, אחינו הבכור, למרות היותו בצרפת.

תצלומים מאלבום של משפחת קירשבראון

כתב: יעקב קירשבראון