צרור מכתבים-אל עצמינו

ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל
הקיבוץ המאוחד המזכירות
צרור מכתבים
עלון לאינפורמציה פנימית
עין-חרוד 75(139) י"ט בהדר ב' ת"ש,29 במרץ 1940

אל עצמינו
(מתוך דברים שנאמרו)

כאז וכתמיד:"השמש זורחת,השיטה פורחת והשוחט שוחט"...וביום זה,בו פגעתינו האיומה שבגזירות,הנף נתקל ראשית כל באי-יכולתך הפנימית לעכל את הדברים,לקשרם,לזוגם-את זה יום האביב,שכולו אומר פריחה ושגשוג,עם צו הכליון לך,לעמק; את זה העמק על כל ישוביו,עציו
המצילים ואדמותיו הרוננות, ילדיו הנטועים בקרקע המולדת-עם גזירת הנדוי,נדוי לעם צמא-קרקע וקללה לקרקע, המשועת לגאולה.אין בוחלים להכות את המוכה; ולא לפי מידת סבלו ועלבונו של המוכה נקבע הגבול למכות היורדות עליו, אלא לפי צרכיו ואכזריותו של המכה.הפעם באות המכות מידי ממשלה אדירה, אשר יצאה ללחום לחופש ולצדק, על תקומת עמים ועל שוויון גזעים. וחוקים אלה, לאור זכויותינו על הארץ הזו,זכויות, אשר הוכרו ובוטאו; לאור המפעל היהודי אשר הביא ברכה לארץ,ובעת צרה איומה ליהדות – חוקים אלה קשים פי כמה, ספוגים רעל פי כמה מחוקי-הגזע הגלוים והציניים של הארצות הנאציות. מחוקים אלה אנו מצווים ללמוד על טיב איצטלאות-ההכרזות, בהן מתכסים למען כבוש את אהדת העולם.המוציא גזירות וחוקים המבוססים על אזלת ידו של החלש, על הפליה גזעית-אינו לוחם, ולא יהיה לכם על תקומת עמים, שוויונים ומפלתו של המשטר הנאצי. מאלה לא ניושע. ואם בימי ה"ספר הלבן" היו עוד בינינו כאלה,אשר לא האמינו בנכונותה של הממשלה הזאת להגשימו, הרי, דומה, הפעם באה הגזירה לפכח את ההוזים בדמיונות שוא. אל נקל במשמעות הגזירה. אל נגיד לעצמינו-הורגלנו בגזירות. במשך שנים הלא למדנו לבדוק כל גזירה לא רק לפי ניסוחה הפוליטית אלא לפי משמעותה המעשית, ולפי עבודתינו היום-יומית. רכישת שעל אדמה, הקמת נקודה-את אלה ראינו כמעשה פוליטי.