יוסטוס מאיאר
אתרי חפירות ועתיקות בנהריה ובאזור

ארצנו זרועה בעתיקות ואתרים בעלי עניין היסטורי. במסגרת זו תופסת גם נהריה את המקום שלה. יש בשטח העיר דברים המעוררים לא רק את תשומת לב איש המקצוע אלא גם הקהל הרחב מוצא בהם עניין.

המקדש הכנעני

ברחוב המעפילים, במגרש השכם לבית מס' 30, ומול בריכת השחייה, נחשף מקדש כנעני מתקופת ההיקסוס. נראים במקום נדבכי היסוד של בניין המקדש, הכולל חדר ראשי ושני חדרים צדדים מערבה ומזרחה ממנו. דרומה מהבניין נמצאים שרידי במת פולחן. בין הממצאים בעת החפירות: תבנית יציקה של פסל אלילה (אשרת-ים), ופסלוני אלילים אחרים בכסף ובארד, יוני חרס, כלי קבול בעל שבע קעריות מחוברות, אמולטים, חרפושיות ועוד. הממצאים הועברו בחלקם למוזיאון רוקפלר ובחלקם השני לאגף העתיקות של מדינת-ישראל. גם בנהריה נשארו אחדים ממצאי החפירות.
האתר נחשף לראשונה ע"י ע. בן דור בשנת 1947. משה דותן חדש את החפירות בעונות 1954/55.
לפי הדוחי"ם אשר פורסמו היה קיים מקדש של אשרת-ים במקום הזה החל מהמאה ה-18 לפנה"ס עד לאמצע המאה ה-16. בתוך התקופה הזאת מבדיל דותן בין שלושה שלבי התפתחות נפרדים. גם בתקופה הביזנטית היה קיים ישוב במקום, אבל ללא קשר עם המקדש.
בלי ספק, האתר הזה החשוב והמעניין ביותר בין עתיקות נהריה. הוא מדגים בצורה היפה ביותר את תהליכי הפולחן של התקופה הכנענית והתיכונה: עליה למקדש מן הדרום, בין שני עמודי כניסה; עוברים על-יד המזבח אשר בצד הימין ומגישים בו שמן לאלילה אולי גם מתנות אחרות ("שבעת המינים"?); בסוף מתאספים לסעודה קדושה בתוך החצר, בין הבמה לבין בניין המקדש.
בעת בניית בית ברחוב בלפור מס' 1, במורד הגבעה כלפי הגעתון, נתגלו כלים אחדים, ידית כד בעלת חותמת ועצמות, ממצאים אשר מצביאים על ישוב בתקופת ההיקסוס במקום הזה. הודות לערנות של מר אוטו שטיל נצלו הכלים האלה. חפירה מדעית לא בוצעה. יש להניח שזה שריד הישוב עליו רמז דותן בדו"ח הארעי שלו.
בעת חפירת תעלות ביוב ברחוב בלפור, נחתכו שכבות של שרידי ישוב מהתקופה הישראלית ואולי גם הפרסית , קרוב לבית-הספר ע"ש וייצמן, לאורך של כ-200 מטר. יש לציין כי בקצה הדרומי של השטח, הגיעו התעלות רק עד תחתית הזיפזיף שעוביו שם 2 מטרים. באדמה השחורה נמצאו פה רק חרסים מעטים.
באותו אתר נמצאו בעת בניית בית ברחוב סוקולוב מס' 7 שרידים מאותה תקופה ויש להניח שהישוב השתרע עד לשם. לפני הנחתו של משה פראוסניץ, היה במקום הזה גרעין הישוב, כיוון והוא קרוב לים ולמקום עגינה. בצד המזרחי של האתר אפשר למצוא חרסים עד לרחוב רמז. לא בוצעה חפירה מדעית.

הכביש הדרומי

בקצה הדרומי של רחוב וייצמן, על-יד הבית מס' 111, אפשר לראות בתעלת הרחוב שלושה נדבכי אבנים לא גדולות מסותתות. הן הונחו כתמיכה לסוללת כביש רומי אשר עבר במקום בימים עברו. יותר צפונה, עד לבית מס' 109, אפשר לעקוב אחרי יסודות הכביש. נראות שכבות של אבנים קטנות ושל טיט. כשמתמקדים צפונה, רואים בצד השני של רחוב וייצמן את אותן השכבות עד לבית מס' 108. קצת צפונה ממנו נראות עוד אבנים אחדות של קיר התמיכה ונוסף לזה אחת מאבני הכיסוי של הכביש, אם אמנם לא במצבה המקורי.
מתברר משרידים אלה, שכוון הכביש הרומי היה בזווית חדה לגבי כוון רחוב וייצמן. בהמשך קו הכביש אפשר למצוא את שרידיו בהרבה מקומות עד לנחל געתון.
הממצא החשוב ביותר בקשר לכביש הרומי היא מצבה שנמצאה בעת בנית בית ברחוב קפלן מס' 25 והיא נושאת כתובת בזו הלשון: (eratobi) imp vici ( anorum) veter (onia) col caesari (oni) neb et gedru (e) com nea
(התרגום העברי:לאימפראטור נירון קיסר קולונית החיילים המשוחררים פטולמאיס, הכפרים ניא כומה וגדרו)

לפי אבי-יונה הקדישו האנשים אשר עסקו בבניית הכביש בשנת 56 לסה"נ את המצבה הזו לקיסר נירון. הכביש חבר את פטולמאיס (עכו) עם אנטיוכיה, בירת הפרובינציה סוריה הרומית. הזיהוי של פטולמאיס הוא ברור, גדרו זהה עם חרבת ג'ידרו אשר בקרית ביאליק. רק ניא כומה נשארת בלי זיהוי.
רוחב הכביש היה 7 מטרים. נבנו בשני שוליו קירות תמיכה וביניהם מלאו את הסוללה בשכבות אבנים קטנות וטיט לסירוגין. למעלה הושם כסוי של אבנים גדולות ומידותיהן85/45/25 ס"מ בערך. אפשר למצוא עוד אבנים כאלה בסביבה וכן מעלה החריש בשטח עין שרה לעיתים אבן כזאת.
כוון הכביש הרומי מעלה בעיה מעניינת: ידוע שהמהנדסים הרומיים נהגו לתכנן את הכבישים בקו ישר. הכביש שלנו עובר במקביל לשפת הים משבי-ציון עד גבול המושבה הותיקה בנהריה, בערך עד לבית הבראה ע"ש קיי. שם הוא משנה את כוונו והולך ומתקרב לשפת הים, ומגיע עד לגבעה בצד הדרומי של הגעתון (גבעת בי"ס וייצמן).
מה הסיבה לשינוי כוון זה?
מי שמכיר את שיטפונות החורף של הגעתון יקבל ודאי את ההסבר, שהמהנדסים הרומיים ראו צורך לעבור את הנחל מעל גשר בעל קשתות אחדות. כך נהגו לבנות חציית דלתה כזאת באיטליה. כדי לבנות קשתות כאלה צריכים להתחיל בגובה מסוים מעל הקרקע. לשם זה הוליכו את הכביש עד לגבעה והשיגו שם את הגובה הדרוש לבניית גשר. סיבה נוספת לבחירת מקום זה היא העובדה שהאפשרות של שינוי האפיק בעקבות שיטפון מוגבלת היא בין הגבעות בשתי בגדות.
נוסיף עוד בסעיף הזה כי כנראה היו בניינים אחדים לצדי הכביש. כשעלו המתיישבים על הקרקע של נהריה לפני כמעט 30 שנה ראו עוד במורד הגבעה שני עמודי שיש; כנראה היה שם בניין מפואר. גם שרידי בניינים צנועים יותר נמצאו באזור הכביש הרומי.

גבעת אוסישקין

בתקופה הרומית ביזנטית היה ישוב גדול בגבעת אוסישקין של ימינו. הרבה שרידים נראים עד היום בכל השטח. ד"ר גולדמן מצא בחפירה לפני כעשר שנים גם קבר מתקופת שבת-ציון ולתקופה הזו שייכים אולי גם קברי הפיר אשר נמצאים בחלק הצפוני של הגבעה. אבי-יונה מנה בשנת 1941 יותר מ-150 קברים חוץ ממתקנים אחרים.
נראה ששם המקום היה ינוחיה. לפי מיטב ידיעותיי מופיע שם זה לראשונה בחוזה בין הממלוכים לבין הצלבנים משנת 1283/682. ינוחיה נזכרת בחוזה הזה בתור כפר בשטח הממלכה הצלבנית. מסמכים צלבניים, אשר קוראים למקום לנהיה (lanahaia) מדברים בעיקר על הכנסות מקני סוכר אשר גודלם במקום.
בקצה הדרומי של קבוץ עברון, מרחק של 1,2 ק"מ ממרכז גבעת אוסישקין נתגלתה לפני שנים אחדות רצפת פסיפס של כנסיה נוצרית. נדמה שבניין זה היה שייך ליישוב שלנו. בכתובת אשר בפסיפס זה מופיעים שני תאריכים : 441 ו-490 לסה"נ. לצערנו לא נזכר שם בכתובת הזאת.
הממצאים הארכיאולוגיים מפוזרים על פני כל הגבעה. קברי הפיר הנזכרים נמצאים בחלק הצפוני שלה. דרומה יותר, ובעיקר במורדותיה המערביים והדרומיים של הגבעה נמצא מספר גדול של קברים מהתקופה הרומית-ביזנטית, ביניהם מערות בעלי כוכים לקבורה וארקוסולית.
קרוב לפסגת הגבעה קיים קבר זוגי מקומר שבו היו ציורי קיר, אשר נעלמו כמעט לחלוטין במשך עשרים השנים האחרונות.
מ. אבי-יונה, אשר בצע חפירה מדעית בשנת 1941 תאר את הדמויות על הקיר האחורי וכן קרא את המילה היונית "היריאוס" (כהן). ממצאים מהחפירה של אבי-יונה, כלי זכוכית וחרס, אפשר לראות בבית התרבות העירוני ברח' הרצל 71.
קומה ב'. ארונות חרס היו מוצגים במוזיאון אשר היה פעם קיים במגדל המים של נהריה, אבל הם נעלמו במלחמת השחרור.
הגיאוגרף הצרפתי גארין (Guerin) אשר בקר במקום באמצע המאה הקודמת, מתאר את המקום בצורה דומה מאוד למצבו בו מצאו אותו המתיישבים הראשונים של נהריה לפני כמעט 30 שנה. גם גארין בדעה שהשם ינוחיה. על כל פנים, ברור שלפני שם ממקור שמי.

גבעת כצנלסון

הגבעה הייתה ידועה בשם "אל חומיימה" כשנהרייה נוסדה. היו במקום בתים אחדים ומהם נשאר היום בית בד בצד הצפוני של הכביש הישן למעונה (תרשיחה). סמוך לבניין הזה נשארו עוד שרידי בניין שהם אולי צלבניים. כל הגבעה הייתה זרועה בחרסים, קוביות פסיפס ושברי זכוכית עתיקה. הילדים מוצאים מטבעות החל מהקיסרים הרומיים עד לתקופה הערבית והצלבנית. מר שטיר, שמש בית הספר ע"ש כצנלסון לכד ממצאים מעניינים, שברי שיש מפוסל ועוד. מר א. הלטרכט מצא גם שרידים אשר מצביעים בבירור על כנסיה במקום. בעת חפירת תעלות להנחת צינורות בשנת 1952 נחתכה שורה של יסודות בתים בעלי רצפות פסיפס פשוט, כנראה מהתקופה הביזנטית, במקום בו עובר היום רחוב קבוץ גלויות.
גארין הכיר את המקום בשם "חרבת אל פכורה", דהיינו "חרבת תגורי הקדרות". בעת בניית השיכון נמצאו במקום שאריות של תעשיית קדרות במורד המזרחי של הגבעה. ד"ר זאב גולדמן בצע אז חפירה מדעית, בה מצא תגורים שלמים. הישוב אשר הכרנו בשם אל חומיימה הוצג לגארין בשם "קצר אל חג' סאלם". אצל ה-pef הסקר הבריטי משנת 1878 מופיע ישוב זה בתור "דאר אל ג'בכנג'י", דהיינו "בית הנשק" או "בית העוסק באבק שריפה". שני השמות גם יחד הם זמניים ולא מקוריים. את הגבעה עצמה מכנה הסקר הבריטי בשם "חירבת עיתיים". אין ספק שזה שם בעל צליל מקורי.
במאמרו ב"מערבו של הגליל" מזהה אפרים הלטרכט את עיתיים זה עם שם המקום עיתא אשר נזכר בגבולות ארץ הקדש בתוספתא שביעית.

עין-שרה

בשטח עין-שרה אפשר למצוא את הכביש הרומי אם אומנם אינו גלוי עדיין באף מקום. רק אבני כסוי אחדות מופיעות בשטח.
נזכר במקומות אחדים "חרבת כברסה". אין זה כנראה אתר עתיק אלא מקום מגורם של פועלים חקלאיים מקפריסין אשר הועסקו פה והקימו בקתותיהם בסביבה הזאת. זיצן (seetzen) מזכיר את המקום ואת הבקתות בשנת 1806 בצורה הארת אל כבראצה, ז.א. רובע הקפריסאים ומדבר גם על הפועלים עצמם.
בשפת ימה של עין שרה אפשר לראות תעלת מים בנויה בתוך החול ושני נדבכי אבנים לדפנותיה, הנדבך העליון מאבנים גדולות. התעלה נעלמת בתוך החול במרחק של כ-100 מטר משפת הים. כוון התעלה קצת צפונית ממזרחית על סלעי החוף ממש נראות אבנים גדולות מאוד בשורה שכוונה מדרום-מערב לצפון-מזרח, והמשכה בכוון לים מאבנים יותר קטנות. עוד לפני שנה יכלו לראות המשך גם בכוון ליבשה. האבנים (גדולות פה) נמצאות, אבל כבר לא במצבן המקורי. לפני שנים הייתה פה נכרת תעלה שנייה בכוון אשר בזווית של 45 מעלות לכוונה של התעלה הקיימת. היא נהרסה עקב כרית הזיפזיף במקום.
כ-140 מטר משפת הים יש כאן שקע בשטח ומידותיו כ-90 על 125 מטר. בחורף מתמלא המקום במים וציידי הסביבה יוצאים אליו לציד ברווים. שם המקום בפי הערבים "בירכת סורסוק" על שם משפחה אשר הייתה ידועה בארץ, בעלת קרקעות רבים.
משה פראוסניץ מניח שכאן הייתה קיימת תעשיית מלח והברכה שמשה לאיוד מי הים אשר נשאבו לתוכה דרך התעלה. אם כן, אז יתכן שהאבנים הגדולות על סלעי החוף שמשו יסוד למתקן שאיבה. קשה להעריך את התאריך של המתקנים. אל נשכח להזכיר בהקשר זה שהתל בשבי-ציון הקרובה נקרא "חרבת אל מלאחה".
באזור התעשייה בצפון נהריה, בשטח אשר בין הכביש לאכזיב לבין שפת הים, ידועים שני אתרים ארכיאולוגיים.
"מינת אס-זיב" הוא החלק הצפוני ביותר באזור השפוט של עיריית נהריה, בשפת הים, סמוך לבח"ר מולר-טקסטיל. קיימת שם גבעה חולית ובשיפוליה הצפוניים נחפר בית קברות פיניקי. בימי המנדט נשדד האתר ע"י תושבי הכפר אס-זיב וחלק של שללם נמצא היום באוספים פרטיים בנהריה. בעקבות השוד חפרה מחלקת העתיקות הממשלתית בהשגחת ע. בן-דור. לא פורסם דו"ח והממצאים הועברו למוזיאון רוקפלר.
משה פראוסניץ חדש את החפירות ב-1958 וב-1960. הוא מבדיל תקופה קדומה יותר, המאה השמינית, לפני הכבוש ע"י אשור ותקופה מאוחרת,התקופה הפרסית, בה חזרו הפיניקים למקום כבני ברית בעל צי של הפרסים. בתקופה הראשונה אפיניים קברים פשוטים שטוחים בזיפזיף, בזמן שקבורות מפוארות בצד הצפוני של השטח יש ליחסם לתקופה המאוחרת. כלים וצלמים הועברו לאגף העתיקות ויש לחכות לדו"ח מפורט בכדי לעמוד על פרטים. בגבעה הנזכרת עצמה נעשתה עד כה רק חפירה קטנה בה מצאו גם שרידים ביזנטיים ומאותה תקופה מוצאים שפע של חרסים בקצה הדרומי של הגבעה, כנראה מזבלה.
האתר השני בצפון נהריה, באיזור התעשייה, נתגלה רק זה עתה. בשטח דרומה מבח"ר ישאסבסט מצאו לפני שנים קבורת ילד בתוך כד. השטח עכשיו חשוף אחרי שנים של כרית זיפזיף לאורך החוף. רק סמוך לגדר של בח"ר ישאסבסט נשאר שטח של זיפזיף מאובן במצבו המקורי וכאן אפשר למצוא חרסים מתקופת שבת-ציון, ומעגלים מאבנים קטנות נמצאים על הקרקע.

שטחה של נהריה הוא, כפי שאנו רואים, עשיר בממצאים ארכיאולוגיים. אין עוד מוסד מקומי אשר מטפל בעקביות בכל האתרים והשרידים. דבר זה הביא לידי הרס ואבדן בהרבה מקרים כי עיר מתפתחת אינה מחכה.
נקווה שבעתיד הקרוב יקום המוסד אשר ירשום את הדברים לפני שנעלמים לנצח ויטפל בזה אשר נשאר ואשר כדאי לשמרו.