רחוב המעפילים , העליה והימיה - העפלה והמעפילים בחוף נהריה

אחרי המאורעות, המנדט הבריטי הגביל את העלייה ואת רכישת הקרקעות, ואסר על אוניות עולים להגיע לארצה. אוניות פליטים רבות שברחו מהנצים ניסו לעגון בחופי הארץ ונתקלו במשמר החופים הבריטי שמנע מהם להגיע לחוף. לחופי נהריה הגיעו 7 אוניות מעפילים, כ-2000 עולים חדשים הצליחו לרדת לחוף. תושבי נהריה חירפו נפשם בכך שהם משו את המעפילים מהים, סיפקו להם בגדים, מזון וקורות גג.חלק מן המעפילים נשאר בנהריה וחלק פנה לישובים אחרים בסביבה.אוניית המעפילים "חנה סנש" הגיע לחוף נהריה הגיע לחוף נהריה בלילה של ה-25.1.45 מול שפך הגעתון. הלילה הוא חג לנוצרים הם דאגו שכל הקצינים והחיילים האנגלים ששומרים על החוף כדי שלא יגיעו אוניות עם מעפילים-יהיו קצת שיכורים. הזמינו אותם לכבוד החג לבית כפה, נתנו להם לשתות הרבה יין, פטפטו איתם, סיפרו בדיחות, שוב נתנו להם לשתות, ודאגו למשוך את הבילוי הרבה זמן-עד שכל העולים מהספינה נשלחו לבתים בסביבה.

קשה היה להוריד את המעפילים מהים לחוף, את כל ההכנות להורדת המעפילים עשו אנשי הפלי"ם וילדי הימייה. ההורדות האלה נעשו בתנאים קשים מאוד. הים היה סוער, ולפעמים הגלים הגיעו עד לשני מטר גובה.

החבל שנמתח מהחוף לעונייה היה כמאה וחמישים מטר, וכשלושים-ארבעים איש החזיקו בו, זה עזר בירידה. העולים הראשונים שירדו היו תמיד השחיינים הטובים. אחר כך קרבו אל האוניה סירות קטנות, בשביל יתר המעפילים. אבל היה צריך לעבור לחוף במים, אז בחורים שעזרו עמדו בים והעבירו את הזקנים והילדים.

למעפילים היו מעט חפצים-הרי לא היה מקום בספינה. לכל אחד היה תרמיל קטן, צילומים, איזו מזכרת מהבית, ועל זה שמרו מאוד. הבחורים שלקחו אותם על הידיים מהספינה לחוף, רצו לשאת להם התרמילים-אבל העולים לא רצו לתת. באוניה "חנה סנש" הסוף באמת היה טוב. כשהאנגלים חזרו לשמור על החוף, לא היה כבר סימן לעולים- כולם סודרו בסביבה. כשהעולים ירדו מהאוניה הם קיבלו בגדים אחרים, כמו של אנשי נהריה, או כמו של אנשי הקיבוץ, כדי שהאנגלים לא יכירו שהם עולים חדשים.