לקוח מהספר "נהריה – כפר הייקים" מאת קלאוס קרפל, בשיתוף עם עלי בר-און ואנדריאס מאייר.

היינריך כהן – מומחה הכספים

היינריך כהן היה בנקאי ידוע מתל אביב. כשהצטרף למפעל הקמת נהריה, הוא היה סגן מנהל האיגוד המרכזי למוסדות שיתופיים. כהן נולד ב-1895 בקולמזה שבפרוסיה המערבית. בתיווך אחי אמו טוני לבית ישראל הוא נכנס לבנק מנדלסזון בברלין ועלה שם בכוחות עצמו לעמדה בכירה. במלחמת העולם הוא נלחם בחזיתות שונות, עד שנפצע קשה ביד ימינו ב-1917 לפני ורדן וחזר לברלין עטור צלב הברזל. מולדתו פרוסיה המערבית סופחה בהסכם ורסיי למדינה הפולנית שנוצרה מחדש. בשי המשבר הכלכלי של שנת 1923 עלה היינריך כהן לארץ עם סרטיפיקט של קפיטליסטים.

ב-1927 נשא היינריך כהן את יהודית שלוש לאישה, בת למשפחה ספרדית נודעת שאבותיה באו לארץ מאלג'יריה בשנת 1838 כנתינים צרפתיים. משפחת שלוש חיה בתל אביב והיתה מיודדת עם ראש העיר הראשון דיזנגוף. בשכונות החדשות של תל אביב, בייחוד באחוזה, פעלה משפחת שלוש בענף הבניה, היא גם נמנתה על מייסדי נוה צדק, שם ניהלה מלבנה גדולה. מנישואי היינריך ויהודית כהן נולדו שלושה ילדים: 1928 נולד הבכור עדי, אחריו אחיו מיכאל-מרטין והבת הצעירה רינה, הנשואה לרופא שיניים יליד אירלנד, ד"ר בירקהאן.

היינריך כהן הקים בירושלים את בית החרושת לשטיחים "מרבדיה" אשר הידרדר מאוחר יותר לכינוס נכסים. בינתיים היה היינריך כהן מנהל ראשי בקואופרטיב של חוות בקר לחלב ביהודה ושומרון. בשנת 1933 השתתף היינריך כהן גם בייסוד רשת בתי הכלבו "חפצי בה" על סניפיה בחיפה, בתל אביב, בירושלים ובטבריה. גם בכתיבה עיתונאית שלח היינריך כהן את ידו. הוא הוציא לאור את המגזין הכלכלי פלניוז שיצא במשך יותר מעשר שנים שבוע אחר שבוע בשפות עברית, אנגלית וגרמנית, עד פרוץ מלחמת העולם השניה. גם בשרות העיתון "בטחון" עבד היינריך כהן.

בינתיים נכנס היינריך כהן לתאגיד הכלכלי הארץ-ישראלי ומונה לנהל בנק מטעמו. ידידיו (ברין, קאופמן, שליט) היו שותפים לייסוד כפר סבא, תל אלון ופרדס חנה (1928). היינריך כהן היה כאן המומחה המקצועי למשכנתאות. הוא תיכנן תכניות מימון לבתים ולמיזמים חקלאיים, כגון כפר סבא. במשימות האלה הוכיח עצמו היינריך כהן כאיש כספים מומחה שלחוות דעתו היה משקל רציני, מפני שהיא היתה מכוונת קודם כל אל העניין ולא על ידי משאלות לב או אידיאולוגיות. על דעתו העצמאית הוא עמד בהצלחה לעתים גם נגד בעלי סמכות ושררה. ולעומת זאת לא חשש להתיישר לפיהם אם היתה לכך הצדקה עניינית. מוכח שהיינריך כהן התלבט כדובר בזרות מת אשראי למתישבי רמות השבים בנובמבר 1934 – על פי חוות דעת עצמאית שלו שהסתייגה מחוות דעתו של המומחה דוד שטרן. ולעומת זה הסכים בעמדתו המסוייגת במקרה של נהריה עם דוד שטרן. משני המקרים יחדיו מוכח שכהן חשב ופעל באופן עצמאי ולא מתוך כניעה עקרונית ועקבית לדעתו של שטרן.

הבן עדי כהן משוכנע שאביו קשר באותה תקופה, שבה היה מרבה לנסוע בכל חלקי ארץ ישראל, גם קשרי היכרות אישיים רבים עם יוזמי ומייסדי ישובים חקלאיים, וכם ככל הנראה גם עם זליג אויגן סוסקין או עם יוסף לוי. השתדלותו בשלב מאוחר יותר למען המושבות דוברות הגרמנית נהריה ורמות השבים ב-1934, נבעה משאיפתו הטבעית לחפש עקבות חושב עדי כהן. אבל דוקא הדאגה לעתידם הכלכלי של העולים יוצאי גרמניה הניעה אותו לבדוק בקפדנות יתירה את סיכויי הרווחיות של החברות המישבות. המקרה של נהריה בשנים 1934/35 מקצה כאן להיינריך כהן תפקיד חיוני. מתולדות נהריה הרשומות היה כמעט נעלם, אילולא חזר עוד פעם בתקופת חייו האחרונה ונטל את רשות הדיבור. היינריך כהן נפטר באפריל 1976.