א.גלעדי

נהריה סתיו 1949

זה היה בסתיו 1949 שבני המושבה נהריה בנים של המייסדים הראשונים יצאו לחרוש את שטחי האדמה בצפון המושבה ע"י כפר ערבי אזיוו, אדמות אשר שוחררו במלחמת השחרור בשנת 1948, אלו הבנים עלו על האדמה החרושה. עם עובדי אדמה צעירים ומנוסים מעמק בית שאן וזרעו דגן וקטניות לשדות, בערבים התאספנו למפגשים הראשונים להכרב בין בני המקום ובין עובדי אדמה שבאו להתיישב כאן גם עם העולים החדשים אשר לא מזמן באו ארצה מרוסיה, מסין, מצ'כיה, ויוגוסלביה. בסוף סתיו אותו השנה קיבלו אותנו הנהלת האגודה החקלאית "נהריה" באספה החגיגית בהסברה רחבה וברורה על כל הבעיות המקומיות והקשיים הזמנים השוטפים במקום. נכנס חורף 1950 כל המתיישבים הגיעו לנהריה אשר מטרתם לבנות משק בצפון נהריה על האדמה אשר מיועדת לחקלאות חלק חברים גרו בצריפים הישנים בשכונות: "עין-שרה" בדרום בתנאים רעים ועבדו את האדמה שמה העיקר לירקות ולהמשיך לקיים רפת ולול במבנים הישנים ובמבנים שהקימו באופן זמני לשם זה להתחלה.
הסוכנות היהודית התחילו כבר להכין באופן מהיר את המשבצת קרקע בצפון המושבה נהריה יום יום יצאנו עם טרקטורים גדולים ועם ציוד לעקור את העצים השרידים לסתימות, תעלות, בקעות, עשינו סיקול ויישור אדמות לקראת החריש.לבדינו בידים חפרנו תעלות על יד הבתים לרשת מים לבתים, עבודה רודפת עבודה לא הסתפקנו באדמה הזמנית שעבדנו על השטחים של משפחת ד"ר ליברמן ב"עין-שרה" קיבלנו חלקות אדמה בתוך המושבה אשר הם היו פנוים ועשינו ירקות. מספוא לבני בקר המעטים שהיו ברשותינו. במושבה כבר הרגישו את התוצרת של גן הירקות והרפת מהמתיישבים החדשים אשר צריכים לבנות את משקם בצפון המושבה ועדיין מחכים ב"עין שרה" בדרום בצריפים הרעועים והנמוכים, בשנת 1950 התחילו כבר לבנות את הבתים, הרפתות, המתבנים הבתי אימון, הלולים, הכשרת הקרקע, כבישי גישה,רשת מים. באותו הזמן התחיל המאבק בעזרת האגודה החקלאית "נהריה" על מקומינו באזור הפיתוח החקלאי בצפון נהריה עם הקיבוצים אשר גובלים באדמתינו עם המועצה המקומית נהריה על שטחי קרקע לפיתוח חקלאי ועם השלטונות בתור עולים חדשים ובתור חקלאים מתחילים בקשר עם מיסים ממלכתיים וגם משא ומתן עם הסוכנות היהודית למשבצת קרקע לכל יחידה משקית כמו כל הנקודות החקלאיות בסביבה בתור זה אדמה למטעים הדרים ואבוקדו המפנה הכי חשוב בא בסוף שנת 1950 שעלינו על הקרקע בצפון נהריה ונכנסנו לבתים לפי הגרלה הבתים עוד לא היו גמורים בלא מדרגות ובלי תריסים ובלי חשמל ואז נתקבלנו בתור חברים רשמיים לאגודה החקלאית "נהריה" התחילו לפתח ענפי משק בחצר, רפת, לול ולאבד כל שטחי אדמה אשר היו לרשות המשק. כשבאנו לנהריה פגשנו עוד חקלאים ותיקים מהמייסדים וחלק קטן עוד עבד בלולים וברפתות לאור הלקחים של המייסדים הראשונים בססנו את משקינו. האגודה החקלאית עשתה כמיטב יכולתה ובכל המאמצים בכדי לגבש את חומר האנושי החדש לגוף אחד חזק של עובד אדמה במספר של 40 איש פחות כל אחד על 30 דונם עם מים אשר לכל משק שלוש חלקות אדמה וביניהם אחד על יד הבית. המפעל מים עליו לדאוג לסדר רשת מים לשדות ולבתים. המפעל שייך לאגודה החקלאית חפרו עוד בארות כי הם היו צריכים לספק לאלפיים דונם אשר ברשות חברי האגודה החקלאית. קיבלנו עזרה וייעוץ מהותיקים החקלאים במקום. ממוסדות הפיננסים של המושבה מהבנק היחידי שהיה במקום, ועזרה פיננסית לחקלאים מקרן מיוחדת מהסתדרות, אחרי כמה שנים שגמרו את חלוקת הקרקע האזורית לפיתוח חקלאי אז הקציבו המוסדות בצדק מזרחה של המושבה המגביל עם שטחי הקיבוץ "סער" עוד קרקע לחמש עשרה משקים לרשות האגודה החקלאית עבור עולים חדשים שיבואו להתיישב ולפתח משק אז היינו כבר 60 משפחות השייכות לאגודה החקלאית ועל ידם חיו עוד עשרות משפחות אשר חיו וקיימים משירותים ומלאכה ותחבורה עבור חברי האגודה החקלאית.
בשנת 1960 עברו המשרדים והמכון תערובת והמחסני אספקה, וחדרי מיון של הביצים לתוך השכונה החקלאית במרכז אשר לשם זה בנו מבנים ובניינים המתאימים לשירותים לחברי האגודה החקלאית.
החקלאות בצפון נהריה אחד מהסקטורים הכלכליים בנהריה אשר הנושא את עצמו ומוצא לחם מאדמה בכבוד, בעמל רב.