לקוח מהספר "נהריה – כפר הייקים" מאת קלאוס קרפל, בשיתוף עם עלי בר-און ואנדריאס מאייר.

המושבה נהריה ו"מודל סוסקין"

ניתן להבין את ייסוד המושבה נהריה בשנים 1934/35 לפני הרקע הייחודי של מדיניות ניהול העליה. למשקיעים פרטיים אותת כי מאותו רגע אין יותר סיבה להירתע מכניסה למגזר החקלאי שהיה מאופיין ברובו כ"סוציאליסטי" ו"איגודי-שיתופי". לשם כך היה קודם כל צורך ביצירת אפיקי השקעה לתיעול זרם ההון המופנה לחקלאות. בריטון רשם ארתור רופין ברוף 1934 : "היהודים הגרמניים נצמדים בעקשנות לעדים, אני מתאמץ לייסד בשבילם גרעיני ישובים פרבריים וכפריים, שם יוכלו לגור פחות ביוקר ולעבוד בהדרגה לחקלאות." את היסוד לפרבר הראשון לעולים יוצאי גרמניה הניח רופין באמצע נובמבר 1933 בקרית ביאליק שבמפרץ חיפה. גם כן ב 1933- נוסדה המושבה החקלאית הראשונה לאיכרים בני המעמד הבינוני, המפעילים משקים אינטנסיביים - רמות השבים. יתרונותיה של מושבה זו התבטאו בהתמקדותה בגידול עופות וייצור ביצים בלבד, מיקומה ברצועת הישוב היהודי, והמצאותה בכרך הקרוב תל אביב, בו היא מצאה שוק למכירת ביציה. אבי רעיון המושבה הזו היה האגרונום דאביס טריץ'.
רמות השבים ומבנה האירגוני שימשו דוגמה למושבת המעמד הבינוני החדשה נהריה.

אך זו היתה ממוקמת בצפונה של ארץ ישראל הצפוף באוכלוסיה ערבית. אמנם היה בחיפה שוק קרוב למוצריה, אך היא נאלצה גם להתמודד עם תחרות ערבית קשה בייצור ירקות• הבדל נוסף היה נסיונה של נהריה שלא להסתפק במשק עופות בלבד, אלא לבנות משק מעורב עם עופות, ירקות ועצי פרי נשירים. המודל הזה, אותו הגה זליג אויגן סוסקין, כלל גם גידול עזים לחלב לצריכה עצמית על חלקה זעירה בת חמישה, שבעה או תשעה דונם. אבל הדעות היו חלוקות מאד בתוך התנועה הציונית על "הדגם הסוסקיני". דאביס טריץ' נמנה בין האגרונומים הרציניים המעטים אשר תמכו בו. חיים וייצמן אמנם העדיף את דגם סוסקין, אבל רוב המומחים והצירים שהשתתפו בדיון בשני הקונגרסים הציוניים בקרלסבד ובוינה נקטו ביקורת ופיקפקו בו, אף על פי כן מצא זליג אויגן סוסקין מאוחר יותר בעל ברית ביוסף לוי, הגדול ברוכשי הקרקעות הפרטיים בארץ ישראל. לבחינתה המעשית של "תכנית סוסקין" נבחרה
נהריה כיישוב לדוגמה.

שני המשקיעים הפרטיים יוסף לוי ולודויג פינר אזרו אומץ וניגשו למיזם עתיר סיכון בצפון ארץ ישראל מחוץ למרכזי היישוב הקיימים עד אז. אבל פינר משך אחר כן את ידו מהפרויקט והניח בסופו של דבר את היוזמה ליוסף לוי. מטרתו של זה היתה, על פי דברי בתו, למנוע מיהודים יוצאי גרמניה שהגיעו לארץ את הצורך לחסל תוך חודשים מעטים או השנים הראשונות לעלייתם ארצה את הכסף שהביאו עמם, במידה ולא ימצאו תעסוקה הולמת. במקום זה ביקש להניע אותם להשקיע את הונם בחלקות חקלאיות ובאותה עת "יושרשו בכפר", בשיקולים העקרוניים האלה היא ראתה הסכמה בין יוסף לוי לבין ארתור רופין.

אחיו של יוסף לוי יצא לפרסם בקול גדול את המושבה החדשה נהריה במרכז-אירופה דוברת הגרמנית. קרל לוי נודע בגרמניה כעיתונאי וכפובליציסט. החל משנת 1934 הוציא בפריס את כתב העת Der Ausweg(המוצא), שהיה מוקדש "להסבה מקצועית - למעבר מקום - להתישבות", ורבים מבין קוראיו היו יהודים אשר התכוונו להגר מגרמניה. בדצמבר 1935 הופיע גליון מיוחד "נהריה", שבמימונו השתתפה חברת נהריה. החוברת הזאת הפנתה תשומת לב לאופי המיוחד שיועד למושבה החדשה לבני המעמד הבינוני. בהיעדר תשתית ליישוב של מעמד בינוני בארץ ישראל ,נומק הצורן ש"קבוצת יזמים בעלי הון ונסיון מקומי" כדוגמת "נהריה בע"מ" תסייע לעולים המבקשים להם אחרי "עקירה פתאומית" מגרמניה "התישבות מהירה" בארץ ישראל. "תכנית סוסקין" של משקים אינטנסיביים על שטח קטן, כך נאמר, מתאימה בדיוק למי שהיו בני המעמד הבינוני ובעלי מקצועות חופשיים, אנשים בעלי מידה מסוימת של הון עצמי. על יסוד של כלכלה פרטית יתארגן כל משק כמשק חקלאי משפחתי, במסגרת המאפשרת גידול עופות, ירקות ופירות, וכך גידול של בהמה דקה, אך לא של בקר. מתקנים יקרים כגון ממגורת מספוא או בית אריזה יופעלו במשותף. הואיל וחלק מהמתישבים גם מחזיקים במניות החברה, תהיה לאלה זכות הצבעה באספה הכללית, וייצוג על ידי שני נציגי מתישבים בניהול החברה, כדי לברר עימותים וניגודים אפשריים בין שתי קבוצות האינטרסים. "סימן טוב לכך שקיימת הרמוניה בין המתישבים לבין החברה המישבת."

משפחה אחת מהסן העילית, משפחת שטיין, נפרדה בעקבות אירועי האפליה בגרמניה בשנת 1933 ממשקה, שהיה של המעמד הבינוני ומבוסס על עבודה משפחתית. פרויקט נהריה היה ממש תפור עליהם. קרוב משפחה אחז, רופא השיניים ד"ר ארנסט אליעזר וייל, כבר גישש ובדק על דבר נהריה וחיזק את משפחת שטיין בבקשתם להתישב שם. המשפחה בת ארבע הנפשות הביאה עמה לארץ ישראל בהתאם להסכם ההעברה אלף לא"י "כסף להצגה" ונכנסה איפוא עם "סרטיפיקט של קפיטליסטים". הלירה הארץ-ישראלית היתה צמודה ללירה שטרלינג. העולים מגרמניה התיחסו אליה כ"כך-וכך רייכסמרק", לפי שער החליפין. משפחת שטיין מכרה את ביתה בגרמניה, שנאמד ב- 50,000 רייכסמרק, תמורת 13,000 רייכסמרק בלבד, על מנת לקבל בעבורן 1,000 לירות שטרלינג "כסף להצגה". בהשוואה לערכו ביורו של בית מגורים בינוני כיום, יש להכפיל את סכום הרייכסמרק דאז פי חמש. לפיכך ניתן לאמוד את הערך שייחסה משפחת שטיין לאלף הלא"י שלה - כאילו הם מגיעים לארץ ישראל כשבכיסם 65,000 €. לאחר רכישת המשק בנהריה נותרו בידם עוד כ300- לא"י, כלומר כח קניה של יותר מ- 19,000 €, כדי לגשר על תקופת ההרצה עד לקבלת הרווחים הראשונים מהמשק. אילו הוצאות מחיה ציפו להם כמשפחה בת ארבע נפשות בארץ ישראל? על פי חישובים של זליג אויגן סוסקין בחוברת תעמולה נוספת למען נהריה 32 נערכה הצריכה השנתית של משפחה בת חמש נפשות בגין מזון ב 66- עד 86 לא"י ובבגדים ב 15- עד 20 לא"י. בתוספת הוצאות נוספות נזקקה משפחה בת חמש נפשות ל 103- עד 124 לא"י לפחות ומשפחה בת שלש נפשות ל 66- עד 79 לא"י בשנה. מכאן, שמשפחת שטיין על ארבע נפשותיה יכלה להסתפק ב 85- עד 102 לא"י בשנה. לפיכך היתה משפחת שטיין יכולה לשרוד כשלוש שניס על 300 הלא"י שלה, כאשר על פי הבטחתם של מייסדי נהריה, יתחיל משקם לשאת רווחים עוד בתוך תקופה זו. על כן היוו 300 הלא"י "ריפוד ביניים" מרווח. בציפיות המעודדות האלה לאחר הקיפוח וההשפלה אותם סבלו בגרמניה, הגיעה משפחת שטיין לנהריה, כמייצגת ארבעים מתישבים ראשונים נוספים אשר הגיעו בשנת .1935