אב המשפחה וילי דוד (1883 – 1950) היה סוחר ובעל טחנות מהמבורג וברלין. עבר מנהריה לתל אביב עבד בבנק המזרחי. (לפי שלמה רילף עסק וילי בחיבור חוות דעת על הבעיות הכלכליות של המושבה).

אם המשפחה אלזה דוד (1889 – 1939) לבית טראוב ממנהיים. לפי שלמה רילף היא עסקה בצדקה, והייתה אישיות מרכזית בין נשי נהריה. נהרגה בפיגוע בחיפה בינואר 1939. היא נסעה לחיפה לקבל פני ידידים טובים שנמלטו מגרמניה. בערב נסעה באוטובוס לאחותה באחוזה. האוטובוס הותקף ביריות בסיבוב חד בכרמל הצרפתי, ואלזה נהרגה. זכרה הונצח בחורשה המרכזית במושבה, שהייתה מרכז תרבותי. היום זוהי רחבת העירייה.

חמשת הילדים:

• פריץ (אברהם) - נולד במנהיים בשנת 1910, גדל בברלין. בגיל (1926) 16 נשלח עם אחיו ארנסט ללמוד בפלסטינה בבית בירם בחיפה, מתוך אידיאולוגיה ציונית של הוריו. חזר לברלין כדי ללמוד פיזיקה, ובשנת 1933 חזר לארץ במסגרת החברה הגיאופיזיקלית, לעסוק במחקר על מקורות מים. בשנת 1936 בעקבות הפרעות הוא הצטרף למשטרת הישוב בחסות המנדט כגפיר/נוטר. הוא הוצב בנהריה כמפקד (גרופ סרג'נט) על מחלקה של ששה נוטרים. תחום האחריות היה מאילון בצפון ועד שבי ציון בדרום. במקביל הוא היה פעיל בהגנה. כאשר נהרגה אימו אלזה בחיפה היה פריץ בחניתה. הוא קיבל את ההודעה בקשר של איתות אור – הליוגרף. (מיכה דוד, בוגר בית הספר הימי, וקפטן בצי הסוחר, הוא בנו. גר היום בכפר ורדים?). לימים היה פריץ/אברהם מנהל בית הספר לקציני ים.

• ארנסט. בגיל 16 נשלח עם אחיו פריץ ללמוד בבית בירם בחיפה.

• רות - התחתנה עם יעקב פאוקר שעבד מטעם חברת נהריה על הקמת המושבה. ב- 10.2.1935 הם מתיישבים בנהריה ביחד עם משפחת דויטש/דיין וזומרפלד. התיישבות הנשים במקום מציינת את תחילתה של המושבה שהפכה עם השנים לעיר נהריה.

ביתם הבכורה של רות ויעקב (נכדתם הראשונה של וילי ואלזה דוד) היא גם בכורת נהריה – מרים פאוקר, שנולדה כבר ביולי 1935. לימים היא תהפוך למרים חרובי ותעבור לגור בקיבוץ בארי. (אמא של רמי חרובי).

• אדית.
• בנימין. הצעיר.
• (שלמה רילף מציין בספרו "במדבר מים" שאלזה הייתה אם לשבעה ילדים).