ההורים ולטר וקיטה עולי מגרמניה בדצמבר 1937 עם הסבא והסבתא(מצד אבא) ומתיישבים בנהריה. ההורים הם חברי תנועת החלוץ ולכן בוחרים להגר לפלשתינה ובנהריה בוחרים כיוון שגיסו של ולטר ד'ר שלמה רילף (היה נשוי לאחותו של ולטר היא שולמית שנפטרה בגרמניה בסתיו 1932) שהוזמן לשמש כמורה במושבה כבר נמצא שם. ואכן המשפחות גרות יחד בבית דו משפחתי בקצה הדרום מזרחי של המושבה, שם ישנה גם עמדת שמירה במאורעות 36-39. באחד הלילות כאשר מרים (נוימן) נולדה בחיפה הועבר השדר על כך בטלפון שדה לעמדה שעל גג הבית, אחד השומרים צעק לאביה דרך החלון "נוימן, נולדה לך בת".

נהריה באה תחת מצור במרץ 48' והכל עובר דרך הים, חודשיים אחר כך בעוד המלחמה משתוללת, הופצצה נהריה מהאוויר כשש פעמים. באחת מהן 26.5.48 בשעות אחה"צ מופצצת נהריה בידי מטוסים סוריים. פצצה אחת נוחתת על בית ריכבלסקי בשדרות הגעתון שבו חנויות ומספרה אחת, מספרת בליצלאו, חמישה נהרגים בהם דניאל נוימן בן שלוש וחצי, אח למרים ואחיין לד"ר רילף, הקורבן הראשון במשפחה.
עוד נהרגים בהפצצה חנן ריכבלסקי בן 13 ושלושה מבוגרים. הספר סשה בליצלאו נפצע קשה אך שורד ואמו של דניאל (קיטה) יוצאת מתחת להריסות בכוחות עצמה כשהיא פצועה קל. (קורת התקרה אשר מחצה את דניאל למוות היא אשר מנעה מהתקרה מליפול על אמו קיטה) האם לא סולחת לעצמה על מותו של דניאל כיוון שהילד לא רצה להסתפר אותו יום והיא הכריחה אותו לכך. מרים מספרת שבאותו יום היה יום אביבי נחמד והיא נשארה בבית עם דודתה ,דודה ד"ר רילף היה בעמדת השמירה על המגדל ואביה היה במושבה עצמה כך שהוא ראה את כל האירוע. האם נכנסה לדיכאון קשה וד"ר ויידנפלד רופא המושבה טיפל בה. המלצתו הייתה ללדת ילד נוסף ואכן כך היה ושנה אח"כ נולדה אחות למרים ושמה דניאלה.

ב-9.8.48 נהרג יוחנן רילף, הבן של שלמה ובן הדוד של מרים נוימן ואחיה דניאל ז"ל, יוחנן נהרג באזור כוויכאת (בית העמק של ימינו) מאש כוחותינו. הסבתא (אמא של ולטר ושולמית) ששכלה שני נכדים תוך פחות משלושה חודשים לא עמדה בכך ונפטרה באותה השנה, יש לציין כי ד"ר רילף איבד בן נוסף – יוסף - כעבור כמה שנים אשר נפטר ממחלה . יצחק בנו של שלמה רילף קרא לבנו יוחנן, על שם אחיו אשר נהרג במלחמת העצמאות. יוחנן קישון גר היום בנהריה ועוסק בצילום והוראת הצילום בבית הספר בגשר הזיו. מרים נוימן סלע גם כן מתגוררת בנהריה.