הסמל של נהריה

חותמה הרשמי של נהריה נושא את המושבה שנקבע בעת יסודה של המועצה המקומית. בסמלה של נהריה צרוף של העבר הרחוק והווה לשם הדגשת הקשר בין הימים ההם בהם ישבו אבותינו בני אשר במקום הזה ובין החדשות הישוב העברי בעמק עכו הצפונית. שני אלה קלועים יחד ושלובים זה בזה בציורים ובכתובת שבראש המגן.

בני אשר התנחלו בגליל המערבי ובעמק עכו, באיזור חקלאי פורה. עשיר בתנובת שדה וכרמי זית, ארץ הרים ובקעות וחוף ים.

בספרותינו הקדומה מציינים את נחלת אשר בדברים הבאים:
"אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון" (שירת דבורה)
"מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך" (ברכת יעקוב)
"ברוך מבנים אשר, יהיה רצוי אחיו וסובל בשמן רגלו" (ברכת משה)
וחכמי המדרש הוסיפו: "שארצו של אשר מושכת שמן כמעין".

ראשיתה של נהריה כישוב חקלאי ובמשך הימים התפתח החוף כאיזור מפעלי המרגוע. חוף הים שמש גם כשער למעפילים ציונה נגד גזירות העלייה בימי המנדט. אלה הם היסודות העיקריים בסמל של נהריה.
הכתובת שבראשה המגן:"ברוך מבנים אשר" בכתב עברי קדום. הציור שמתחת לכתובת מוצף אור קרני השמש שבפינה הימנית העליונה וקרן אחת חוצה באלכסון את שטח המגן ומחלקת אותו לשניים.

במחציתו העליונה של הסמל: חוף הים וגליו הכחולים ומעליהם מתנשא מגדל המים של נהריה אשר ציין בימיה הראשונים של נהריה את ייסודו של היישוב העברי הראשון בגליל המערבי. מגדלי המים הם אשר הבדילו את היישובים היהודיים החדשים בארץ מהכפרים הערביים שהמים עליהם הובאו מן המעין שמחוץ לכפר על גבי חמורים או על ראשי הנשים. הופעת המגדל הזה בצפונו של עמק עכו בישר לתושבי חיפה, שראוהו מרחוק, את ייסודו של היישוב העברי הראשון בצפונה של עכו.

במחציתו התחתונה של הסמל: נופו של עץ זית (זכר לשמנו של אשר) בתוך שדה חרוש אשר רגביו החומים מציינים את פוריותן. בנהר, שוב נסתם המוצא ומי הנהר נעצרו בבצה. על פני השטח הזה בנוי כיום הרחוב הראשי-שדרות הגעתון-ממקום גשר מסילת הברזל עד מקום האמפיתיאטרון. הערבים חששו לגור במקום הזה מפאת הקדחת ששררה בו והשטח היה ברוב ימות השנה שמם ועזוב, גדולי פרא וקני סוף עלו בו. בימות הקיץ נראה אי-פה אי-שם גן ירק של ערבי בודד מכפר נהר שלרגלי ההרים. בכל השטח הגדול שנרכש על ידי החברה משני עברי הגעתון היו 3 בנייני אבן. שניים מהם היו חאנים עזובים שבימים עברו שימשו כמקום לינה לעוברי אורח. האחד בצפון בקרבת פינת רחוב הרצל ורחוב מרגוע בימינו, והשני במקום הבית המשותף ברחוב אברהם קיי בדרום. הבית השלישי בן קומותיים ופרדס על ידו-"עין שיראח" בפי הערבים-עודנו קיים, וידוע כיום בשם "עין-שרה". הבית הזה נקבע כמרכז אירוע לפעולת ההאחזות במקום על אף היותו בקצה הדרומי של השטח. ליד הבית הזה החלו בראשית תרצ"ה סגל המדריכים לענפי החקלאות השונים מטעם החברה, על מספר מתיישבים, בהכנת המשתלת בעצי פרי וירקות. עוד בקיץ שנת תרצ"ד עלו הטרקטורים העברים הראשונים על קרקעות החברה כדי להכשירם בחריש ראשון לקראת ההתנחלות. הוקמו כמה מבנים אירועיים לאות כי האדמה עברה לידי הבעלים החדשים. מנהלי החברה החליטו לקרוא ליישוב החדש בשם "נהריה" על שם הנהר החוצה את אדמתו.

בכסלו תרצ"ה נאחזו שני המתנחלים הראשונים-כעבור ימים מספר נצטרף אליהם השלישי-על אדמותיהם החופו הצפוני של הגעתון,במו ידיהם בנו את הצריף בו גרו עד אשר הוכשר המקום לקליטת משפחותיהם שנשארו בחיפה. מחמת החשש לזוהמה במי המקום ומחוסר באר מים טובים, הובאו מי השתייה שהבאר מעין שיראח. רק באדר תרצ"ה זכתה נהריה למי טובים מהבאר שנקדחה באדמותיה.