מעל ספונה של "חנה סנש"
בסירת-מנוע של "עוגן" "הפלגנו" מנמל חיפה למספנת "עוגן" הנמצאת בקצה המערבי של שטח הנמל. החברים לא הסיעו אותנו בדרך הקצרה ביותר: כנראה, התכוונו לזכות אותנו במראה עינינו בדרך למחוז חפצנו. והיה מה לראות. מה שינה הנמל את פניו! בים ממש כמו ביבשה-גדרי תיל על כל צעד ושעל, ובדרך המים שרשראו סביב-סביב. כנראה, שהים טרם הסתגל לציבורים אלה והם בולטים מעל למידה הרצויה ופוגעים בכל אשר תפנה מבטך. גם בנמל "שלנו" חל שינוי ניכר. את אניות-המעפילים, שקודם לכן עגנו כולן ליד שובר-הגלים,פיזרו והן עוגנות במקומות שונים. ודאי משום עינא בישא... מקרוב ראינו את "כ"ג" בודדה. חבל שפירדו את החבילה הנאה-צי המעפילים.
הפעם לא באנו לסייר במספנת "עוגן", אלא בעיקר לערוך ביקור ל"חנה סנש". נגשנו אליה מיד. היא עושה רושם טוב מאד, אחר לגמרי מאשר בחולות נהריה. החבר אסיר שניצח על העברת האניה שומע זאת בסיפוק רב. ברטט אנו עולים על הסיפון. האם שם הקדושה, שהיתה מאושרת להיות רק גפרור, הוא המעורר בנו רטט? ואולי המעשה הנועז של התעפלה בים סוער בחדשי החורף, הוא המשרה עלינו עתה חרדת קודש?
"אלמונית, קפיטן, היא הדרך הזאת, ובלוידים אינה מפורסמת, אך אם אין היא כיום רשומה במפות, בהסטוריה אולי היא נרשמת" :
כך כתב נתן א. אל רב החובלים האיטלקי, שהביאה את עולי "חנה סנש" לחוף מבטחים. כל פעם ששמענו את החרוזים האלה נרעדים אנחנו, וגם עתה בעלותנו על האניה מצלצלים הם באזני. האניה כולה ברזל ונראת חזקה מאד. הוציאו ממנה את המכונות ולפיכך דמותה גלמית במקצת, אבל חברי "עוגן" מרגיעים אותנו: ככה נראית כל ספינה לפני תיקונה.
חברי "עוגן" גאים מאד על רכישת האניה "חנה סנש". לא מבחינת העסק הטוב הם מעריכים את הקניה הזאת, אם גם יעשו את המאמצים המכסימליים לעשות את האניה חי הנושא את עצמו. אבל מעולם לא היו מקבלים על עצמם למען העסק בלבד את הסיכון שיש בדבר זה, הן של ההעברה והן של התיקון היסודי. הח' אסיר מצביע על "הקרע" בתוך האניה, שהדאיג אותו מאד. החברים לא חסו על שום דבר, לא על מאמץ גופני ולא על השעה בכסף לשם ביצוע הדבר: ילדי נהריה עזרו להם כמיטב יכולתם. אנשי נהריה התקשרו מאד למעשה זה, שזכו להיות לו קרובים על כך. חברי "עוגן" הבטיחו לילדי נהריה לבנות להם סירה בשם "חנה סנש".

ואם גם ביקורינו במספנת "עוגן" היה מכוון ל"חנה סנש", "חטפנו" דרך אגב שיחה על "עוגן". העבודה במספנת במלוא הקצב. סירת-המנוע מצפות אמנם לעולים במספר רב יותר, חברי "עוגן" מוכנים להתאמץ יותר, אבל בינתיים הם עושים את העבודה השותפית: הצוללים עסוקים, כרגיל מזמן לזמן מוזמנים הם גם לחברת האשלג, לצלול בים המלח: הנגריה עסוקה מעוד, ובמסגריה עובדים 36 משרדי הצי בקבוצה מיוחדת ובהצלחה ניכרת. כיום מסוגל "עוגן" להוציא כל חודש מהמסםינה שתי סירות. ראינו את הסירות והן יפות: המומחים מעידים עליהן, שטיבן משובח מאד, אבל-ישנה מוסדות וחברות המזמינים סירות מעבודה זרה.
מובן שאין רצון לקלקל את מצב הרוח וחוזרים אל הנושא העיקרי-"חנה סנש". האניה מבטיחה טובות. היא תהיה מסוגלת לשאת משא של 300 טון. יעבדו בה שמונה אנשים והיא תהיה בשירות בים התיכון. ואם נזכה לעליה בשנת תש"ז? ייעשה הכל כדי ש"חנה סנש" תקח חלק בפעולה. "ספינה זו העלתה לחוף עולים בעזרת ההגנה. תהא ספינה זו מצבה לזכר ששת מיליון אחינו, שנרצחו באירופה וסמל של האשמתנו נגד הממשלה הבריטית"-כתובת זו נכתבה על דגלה של "חנה סנש", בעלותה של שרטון ליד חוף נהריה והיא נחרתה במוחות רבים, שם האניה והכתובת הזאת מחייבים.
איך הועלתה "חנה סנש"
סופרנו בחיפה כותב:
נערים וזקנים, תושבים וקייטנים-כל מי שהיה בערב ראש השנה בנהריה, יצאו להיפרד מן הספינה "חנה סנש", שהיתה תקועה בחוף נהריה למן 25 בדצמבר.
כזכור, התהפכה הסיפנה על צדה עוד לפני שיצאו מתוכה המעפילים. מי הים והרוחות הוסיפו על ההרס שנגרם עם הגפילה. השלטונות הכריזו על מכירת הספינה. וב-4 בפברואר קנתה אותה חברת "עוגן". ומיד החלה העבודה.מחיפה הביאו מכשירים להרמת הספינה:מנופים עבותות של פלדה, משאבות וכו'. את המנוע הוציאו והעבירו לבתי-המלאכה של "עוגן" בנמל חיפה. מתחת לספינה חפרו ופיזרו את החול, אמודאים עבדו מצד הים ופועלים גררו מצד החול-עד שהעמידו את הספינה גחונה ואחר כך יישרו אותה. ביולי כבר היתה הספינה בעומק כזה, שהיתה תקווה לגרור אותה אל המספנה בחיפה. ואז...קרה אסון, מן השכיחים במקומות הפתןחים לרוחות-הים. בליל-סערה אחד נותקו החבלים, ושב גזרקה הספינה אל החוף, והפעם אל סלע. השלד החזק (הספינה בנויה מתכת) לא ניזוק. אבל הספינה התמלא חול, והיתה כאילו עמודה על אבן. רוחם של אנשי "עוגן" לא נפלה עליהם. הם החלו כמעט הכל מחדש. הביאו מקדח-אויר ופורר: את הסלע, ושוב "מתחו חבלים" וגררו את הספינה לים.
בליל ראש השנה, עם התקדש החג, הגיעה "חנה סנש" לנמל חיפה-כשהיא נגררת על ידי שלוש סירות-מנוע. ב-6.15 יצאו מנהריה וכעבור שעתיים באו לחיפה. היתה חרדה לשלימות הספינה. הוכנה משאבות למקרה דלופה. אבל הספינה הובאה בסדר גמר.
עתה עוגנת "חנה סנש" ליד המספנת של "עוגן". מתוכה מוציאים את כל הניתן לטלטול, ואז יעלהו אל מסלול התיקונים של המספנה, וכפי שאמרו חברי "עוגן" לסופרנו-"נקיף אותה בזבובים". מסגרים ומכונאים, נגרים וצבעים יתקינו ל"חנה סנש" את כל המתקנים הדרושים-מנופים, מכונות, האים, ציוד פנימי וציפוי חיצוני. ובעוד חדשיים-שלושה תהיה הספינה נכונה לשמש לתפקידה כספינת-הובלה לסחורות (עד 20 טון).
מנוע-הספינה היא בן 150 כוחות-סוס, ולשירותה של הספינה בים דרושים ששה מלחים.

"חנה סנש" הועברה לחיפה
ספינת המעפילים "חנה סנש" הובאה לנמל חיפה לשם תיקונים.
נזכור עלתה הספינה על שרטון בחוף נהריה בסוף שנת 1945 ונרכזה ע"י חברת "עוגן", עובדי החברה עבדו במשך כל הזמן לשחרור האניה מהשרטון ובשבוע שעבר הצליחו בדבר והספינה נגררה לנמל חיפה בערב החג.
חברת "עוגן" עומדת להתחיל מיד בהתחלת התיקונים הפנימיים בספינה, ליד המספנה שבנמל חיפה.
במלחמת העצמאות, חזרה הספינה לשירות אחרי השיפוצים, חזרה לחופי הגליל המערבי היה מנותק משאר חלקי הארץ, עלה על סיפון האוניה כוח מגדוד 21 של ההגנה והונחת בנהריה בדיוק באותה הדרך שהורדו ממנה המעפילים שלוש שנים קודם. הכוח פינה מנהריה נשים וילדים ושיחרר את יישובי הגליל המערבי.