מבני הציבור

מקור:מספר "נהריה-כפר הייקים"
מבני הציבור
בברושור התעמולה לנהריה אשר חולק בין מהגרים מגרמניה הובטח שלמושבה יסופקו מבני ציבור, ומקומם צוין בתרשים המפה. מגדל המים, בית הספר ומחסן המספוא נמצאו בשתי שנות היסוד בשלבי תכנון מתקדמים או בבניה. למוסדות ומתקנים רבים אחרים כגון גן ילדים, בית עם, מרפאה, מגרש ספורט או בית כנסת נאלצו המתיישבים להמתין זמן יותר ממושך או אפילו זמן רב ממש.

התפתחות העניינים לקראת הקמת בית הספר
מבין הקדימויות של מדיניות הייסוד עלה נושא "בית הספר" בשלב מאוחר יחסית על סדר היום של הוועד של חברת נהריה, בייחוד לאור העובדה שהקמת מוסדות קהילתיים כדוגמת גן ילדים ובית ספר הייתה אמורה להיות בתחום תפקידיה של "אגודה שיתופית למתיישבים" אשר עדיין לא נוסדה. לכן נתנו מייסדי נהריה את דעתם לבניית בית ספר בפעם הראשונה כאשר עמד לדיון גם ייסוד האגודה השיתופית של המתיישבים: בדצמבר 1934. במפה היה מקום בניין בית הספר מצוין מזמן, בראש אחת החוליות, שכונתה "גבעת בית הספר", מדרום לשפך הגעתון במה שהיום רחוב בלפור, במקום שעדיין עומד בו בית הספר היסודי "וייצמן". הגיגי הוועד המנהל נוסחו כצו מחייב. "את מגרש בית הספר חייב הקואופרטיב לרכוש מיד. ...בניין בית הספר ישמש לפי שעה גם את גן הילדים ויכלול דירה למורה. שלושת רבעי השנה מאוחר יותר החליט הקואופרטיב לבנות את בית הספר בצריף עשוי עץ. למועמד למשרת מורה לא הייתה כל ציפייה לפרטיות, מאחר וגם במקרה שלו כמו אצל כל יושבי המושבה היו מקום המגורים ומקום העבודה אחד – ועל כן הוא שמע תמיד בסביבה לא רק את תלמידיו אלא גם את ילדי הגן.
אפילו בשכרו התכוונו להשוות את המורה המיוחל עם יתר נותני השירותים הנחותים בנהריה. ממיינת ביצים קיבלה בחודש 6 לא"י, משכורת חודשית של מנהל מחסן הייתה 8 לא"י, וכמוהו השתכרו פקיד בחנות ומזכיר הקואופרטיב. לדרישת המועמד למשרת המורה לקבל בחודש 9 לא"י הסכים הקואופרטיב רק בתנאי שהוא גם ייתן ללא תשלום נוסף שיעורי ערב בערבית למבוגרים דוברי הגרמנית. אבל איזה מורה מצא עניין בהצעה מסוג זה?

בתחילה הודיעה רק מורה אחת על נכונותה, והוחלט להעסיקה לשם ניסיון "אם לא נצליח להשיג עד 1 באוקטובר מורה זכר". עד אז באמת נמצא בהליך מזורז מועמד זכר, מר ריזנברג שמו, מאחר שהלימודים היו אמורים להתחיל באמצע החודש. מאחר ובניין בית הספר היה קיים רק על המפה צריך היה להסתפק בתחילה בפתרונות מאולתרים. ב-1 באוקטובר 1935 הוחלט "לשפץ אחד הצריפים המכונים פוליטיים לבית ספר ארעי. בהוצאות ישאו הקואופרטיב וחברת נהריה בע"מ. "ב-8 באוקטובר קיבל לודוויג זומרפלד הזמנה לשיפוץ "הצריף". אבל ב-15 באוקטובר 1935 עדיין לא פונה הצריף הזה שהוקצה לבית הספר מהפועלים שגרו בו. לכן היה צריך למצוא במהירות פתרון אחר. זה נמצא בסוף בסדרה של פתרונות ביניים מאולתרים, נדידה מתוכננת בין חללים שונים שבמושבה שהיו בזמנים שונים. המתיישב דרייפוס תרם בתחילה את הלול שלו כחדר כיתה. שנתיים וחצי חלפו, עד שאפשר היה להניח יסודות לבית ספר בן שתי כיתות על "גבעת בית הספר" שצוינה במפה. בשלב הנדודים רב ההפרעות הזה הפגינו ילדי הייקים בטחון עצמי רב והיעדר משמעת כלפי מורה מתחיל בשכר נמוך המתגורר (לפי שעה) במכולת עץ. אחרי שהוא פוטר בגלל "קשיי השלטת המרות" החוזרים ונשנים שלו, היה הקואופרטיב מוכן להעסיק שני מורים, קורצברג וארצי, במשכורות משופרות של 10 לא"י כל אחד. ארצי נשאר רק שנה אחת, וקורצברג נותר יחידי, נעזר בשיעורי ספורט במתיישב קלאוס דרייר, עד שהחל משנת הלימודים 1937/38 הטביעו המורים רילף ויואל במשך שנים רבות את חותמם על חיי בית הספר של נהריה.