התפתחות המושבה הייתה מהירה מאוד ונמשכה גם בימי מאורעות הדמים, שהתחילו באביב 1936. מהנתונים שנמסרו לוועדה המלכותית שנשלחה ארצה לחקור את גורמי המהומות, מתברר שבתאריך 7.10.36 ישבו כבר בנהריה 89 משפחות ו-180 בודדים, 432 נפש בסה"כ. מצבם הכלכלי של המתיישבים היה קשה.

מבחינה מקצועית הם הגיעו להישגים מרשימים ולתוצרת החקלאית של נהריה יצא שם טוב בשווקים. נקודת התורפה הייתה השיווק. שלטונות המנדט לא הגנו על התוצרת המקומית והשוק היה פרוץ לתוצרת החקלאית שהגיעה מהארצות הערביות השכנות. קמו גם מתחרים חדשים והתושבים הגיעו לאט למסקה שהם לא יכולים להתפרנס רק מחקלאות ועליהם לחפש מקורות פרנסה נוספים. והענף המשלים הטבעי ביותר שעליו הצביעו מראש גם המייסדים, היה הקייט. חוף ים יפה עם רקע פסטורלי של ישוב חקלאי צעיר ומסודר, נימוס "ייקי" בקבלת אורחים ועוד גורם חשוב לא פחות – אוכל משובח מתוצרת חקלאית מקומית טרייה, כולל מעדנים מיוחדים כמו: תות שדה עם קצפת – העלו את נהריה עד מהרה על מפת התיירות.

בהתחלה השכירו התושבים את חדרי מגוריהם לקייטנים, לאחר מכן הוסיפו חדרים להשכרה, הקימו פנסיונים ומסעדות, ונהריה נעשתה למקום נופש מבוקש. לפתוח החוף הוקמה ב-16.1.41 אגודה שתופית חוף הרחצה "גלי גליל". עונת התיירות בשנת 1943 הסתכמה ב-60,000 לינות ובמחזור נוסף מכובד, עוברי דרך ואנשי צבא רבים. מענף המרגוע נהנו גם החקלאים ובעלי העסקים שבמקום.

עם התפתחות המושבה התפתחו גם בתי מלאכה ועסקים מסחריים רבים ששרתו את האזור כולו: אז נוסדו גם מפעלים תעשייתיים קטנים ליצור גבינות, נקניקים, שימורים וריבות, שטיחים ומרבדים, וניקוי צמר.

להלן כמה מספרים שהמועצה המקומית הראשונה פרסמה בתום כהונתה בשנת 1944:

• תושבים: 1460
• בית הספר: 9 כיתות שבהן 130 ילד
• בתי מגורים: 170 בנייני אבן,150 צריפים
• כבישים: 11 קילומטר
• בתי מלאכה, מסחר ותעשיה: 110
• פנסיונים: 11
• מסעדות: 7
• רישיונות משקאות חריפים: 12
• רישיונות לריקודים: 5

מקור: ספר "תולדות נהריה/ד"ר לזר"
נהריה בהתפתחותה