קצת זיכרונות של גד שטיין

גד שטיין בגיל 13: עליה לארץ ב-10.6.1935 וחיים בנהריה של משפחת המייסדים ובעיות התקופה

הורי הגיעו לנהריה ביוני 1935 ,לאחר שסכום הכסף שעמד לרשותם היה סה"כ 1000 לירות שטרלינג ורכשו יחידת המשק הקטנה ביותר ז"א חמישה דונם, שכלל שטח נטוע פרי דונם וחצי, שטח גן ירק, היתרה כללה לול ביטונדה לחמש מאות תרנגולות . עם התרנגולות , בלי בית המחיר היה שבע מאות שטרלינג , נשארו 300 לירות שלא הספיקו לבנות בית מאבן ולכן בנינו צריף, בחוץ פח מגולבן ובפנים דיקטים, בית שימוש מחוץ לבית.

המשק היה צריך לפרנס את המשפחה, יפה על הניר, בפועל חיי עוני כי במקום לגדל אפרוחים במקום הנקי ממחלות , ריכזו את הפרגיות מכל הארץ וככה הביאו את כל המחלות האפשריות ואחרי שנה לא היה כבר לול. הצלע השנייה לקיום היה גן הירק. מקצועית זה הצליח, אבל כלכלית זה היה כישלון. הירקות נשלחו לתנובה בחיפה, וכשעשו אחרי זמן את החשבון התברר שזה כיסה את הוצאות האריזה וההובלה, כי המחיר שהתקבל היה נמוך ביותר עקב יבוא זול של ירקות מלבנון.מטע הפרי- אחרי ארבע שנים הייתה צריך להיות הכנסה, אבל עקב הקירבה לים, העצים היתנונו , בסוף לא היה כלום.

בחודש הראשון ביוני 1935 גרנו זמנית בלול שלמשפחת דרייפוס שהיה כבר בנוי בלי תרנגולת עד שביית הצריף הושלמה. בהתחלה הביאו את המים לשתיה בפחים על חמורים כי לא היה עדיין חשמל להפעיל את באר הראשונה, גם כביש עדין לא היה.

לימודים

התחלה על מרפסת של משפחת איזק. לא הבנתי כלום כי לא ידעתי עברית בכלל, אחרי החגים הפעילו את בית הספר בצריף בפינת הרצל געתון של היום, מורה צעיר( מסכן) ישר מסמינר ללמד בחדר אחד ילדים מגיל שש עד גיל ארבע עשרה , במורה ששמו היה ריזנברג, עזב אחרי שנה ונעשה אחד המורים המצליחים בארץ.

במשך השנה בנו בית הספר, שתי כיתות ששימש בשבת כבית כנסת. המורים היו ארצי וקורצברג וכן לימדו קצת חקלאות בנימין ירמיאס לגידול ירקות והירש גידול עיזים, ואז הצטרף ד"ר רילף, וזה נהפך לבית ספר ויצמן על הגבעה.

ההורים ניסו ללמוד עברית בשיעורי ערב אבל בגילם, אחרי יום עבודה בשדה הראש כבר לא קלט, ולכן אף פעם לא ידעו עברית, רציתי ללמד בבוסמת מקצוע טכני אבל זה היה מעל יכולת של ההורים שלי ואז נודע על בית ספר כדורי: שעלה רק שתי לירות כולל פנימייה, הנדבן כדורי רצה לקדם את התיישבות היהודית ותרם כסף רב להקמת בית הספר חקלאי ,ממשלת המנדט בנתה אותו בטול כרם ורק אחרי סקנדלים של הישוב העיברי הקימו גם בית ספר קטן יותר בהר תבור ליהודים.

הגנה

כבר ב- 1936 התגייס הנוער לפעילות בהגנה: עיקר הפעילות היו באיתות ממגדל המים בעיקר בלילה בפנס, ככה קיימו קשר מורס עם חניתה ואילון.
עד היום נשאר בזיכרון הלילה שבו נהרג בן גאון ע"י ערבים. בגלל ערפל חמסיני לא הצליחו ליצור קשר
גם חניתה הזמינה לחם וכו' ע"י הקשר הזה, כי לא היה טלפון.
פעילות נוספת הייתה איתות בהליוגרף ופנס גדול עם מפקדת ההגנה בחיפה ועם אוניות מעפילים כדי להזהיר את האוניות מפטרולים בריטיים שיצאו מנמל חיפה.
כמו כן קיימו קצת אימוני נשק , הרכבה ופירוק במרתף מתחת למגדל המים( בזה, טומיגן בריטי,וסטן תוצרת הארץ) לא זוכר אם הנשק הוחבא גם במרתף או הביאו אותו מסליק שהיה בבית משפחת ד"ר קרוננברג.