רופא השיניים והתרנגולות

נהריה סיפורה של עיר, שמע ורשם מפי ראשונים יצחק רגב

רופא השיניים מרחוב הרצל רצה להיות חקלאי. כשמע על יסוד המושבה
בא אליה וקנה חלקת אדמה נטועה עצי פרי צעירים ולול פח לתרנגולות .
והיה מחלק את זמנו בין טיפול בתרנגולות ובין טיפול בשיניים חולות.
בלול לבש בגדי עבודה ובמרפאה את החלוק הלבן.

הוא הקפיד על נקיון הלול כשם שהקפיד להרתיח את כלי העבודה של
רפואת השיניים והיה מאושר מאוד:העצים גדלו יפה והתרנגולות הטילו
ביצים. חלומי. להיות חקלאי בארץ ישראל, נתגשם, אמר לעצמו. אבל
לא כך היה.

יום אחד. כמו בימים אחרים, קם מוקדם מאד כדי לטפל בתרנגולות.
כשעמד במטבח והכין לעצמו כוס קפה זמזם לעצמו נגון עליז. פתאם
הרגיש שמשהו לא בסדר. מין שקט מוזר מסביבו . בכל יום אחר היתה
שירתו מתערבת בקרקור התרנגולות שבלול. הפעם הלול דמם. כאילו לא
היו בו אף פעם תרנגולות. משהו לא כשורה חשב הרופא, אולי נגנבו
התרנגולות אמר לעצמו "אלך לראות מה קרה".

הלך אל החצר ופתח את דלת הצריף. הרופא נשם לרווחה: התרנגולות
היו בלול, אבל לא השמיעו קול. אפילו הופעתו לא עוררה ביניהן כל
התרגשות. הסתכל לראות אם הטילו ביצים, גם כאן היתה לו אכזבה-
אפילו ביצה אחת לא נראתה. התרנגולות עמדו שקטות והתכלו בו בעניים עצובות.
באבוסים מונח היה המזון שפזר יום לפני כן. אין ספק, אמר
לעצמו, התרנגולות חולות. יש לקרוא למומחה לגידול עופות.

כשהגיע המומחה הסתכל בזנבותיהן של התרנגולות, הסתכל במקוריהן
ופסק:"לתרנגולות יש נזלת"
"כיצד מרפאים נזלת של תרנגולות?"- שאל הרופא.
"אין דבר קל מזה" – אמר המומחה- "תולשים נוצה אצל כל תרנגולת.
טובלים אותה בנוזל מיוחד ומורחים את המקור של העוף".

רופא השיניים וכל משפחתו נרתמו למלאכת רפוי הנזלת. היו נוטלים
כל אחד מ-500 התרנגולות שבלול. תולשים נוצה, טובלים אותה בנוזל
מיחד ומורחים בקפידה את המקור. עוד הם עוסקים במלאכה נשמע צלצול
הבית. הניח הרופא לתרנגולת והלך לראות את הבא. היה זה חולה
שיניים שבקש עזרה. מהר החקלאי לרחוץ את ידיו,לבש את חלוקו הלבן
התחיל לטפל בשן. אחרי שגמר ולחולה הוקל, הסיר את חלוקו הלבן,
הכניס את הכלים של רפוי השיניים למיכל להרתחה וחזר לטפל בתרנגולות.

עם שהוא עסוק ברפוי אפים שכח את רפואת השיניים ואת כלי העבודה
הרותחים.כשחזר אליהם אחרי זמן רב מאד,מצא שמיכל חיטוי כלי עבודה
והכלים עצמם הושחתוללא תקנה.

גם גורל התרנגולות לא היה טוב בהרבה . הטפול בנזלת לא הצליח
והתרנגולות מתו.

רופא השיניים לא התאושש מהאסון שקרה לו. עם מותם של התרנגולות מת
גם חלומו להיות חקלאי בארץ האבות. אבל את לול הפח ועץ אחד מאותם
הימים הוא השאיר בחצר ביתו.

הסתדרות הכללית של העבדים העברים בא"י
חבר הקבוצות
חניתה
29 יוני 1939

לד"ר וויל, נהריה
ח.י
בזמן האחרון רבו אצלנו מקרים של מחלות שיניי. כיוון שאין לנו אפשרות
לשלוח את כל החברים הזקוקים לרפוי אליך לנהריה היינו מעונינים מאד
בבואך הנה, באותם תנאים שאתה מבקר בחרבת צמח.*

המשורין שלנו נמצא בנהריה ביום א', ד',ו- ו'. למחרת ישנה אפשרות לחזור
במשורין של חרבה. אפשרות שניה היא שתסע באוטו של חרבת צמח עד השער
ושנחכה לך בעגלה. אין לנו כסא מיוחד ואין לנו סידור חשמלי מיוחד.אולם
אלה דברים שאפשר לסדרם.

אם ברצונך לבוא, תודיענו בכתב או ע"י חברינו

אנו תקווה שתענה לבקשתנו.
בב"ח
בשם ועדת הבריאות
משה ברנהרט

*חרבת צמח היא אילון.
גם את המכתב הזה מצאנו בגנזך העיריה.

במסמכים ישנים שבגנזך עירית נהריה כתוב:

שרותי בריאות:

ראשוני המושבה לא היו חברי הסתדרות הכללית, אבל היו חברי קופת
חוליים. ד"ר וידנפלד היה רופא המושבה. אבל לא היה היחיד במקום
בעל תואר ד"ר לרפואה. ד"ר קרמר. חקלאי מסור לאדמתו. היה רופא
עינים בעל שם בארץ מוצאו, בגרמניה , הקים ליד ביתו מרפאה,בהתחלה
בצריפון קטן וטיפל בחולים, לרוב ללא תשלום, מעזרתו נהנו גם ערביי
הסביבה הקרובה ואחרים שבאו מרחוק. אפילו מארצות ערביו אחרות.
גם ד"ר וייל, רופא שינים, ניסה את כוחו בחקלאות וחזר לעסוק
במקצועו. היו עוד תריסר מתישבים בעלי תואר ד"ר לרפואה, אך הללו
גידלו ירקות, דבורים ותרנגולות. אחד מהם היה מאוחר יותר בעל חנות
מכולות בשנים האחרונות לחייו חזר לעסוק במקצועו הראשון.

אחות הראשונה בנהריה היתה גב' גרטל מאיר. גם היא הגיעה לנהריה
כדי לעסוק בחקלאות וקבלה קרקע כפי שקבל כל ראש משפחה אחר. היא
גידלה פרגיות עבר המתישבים, אבל עסקה גם במקצוע כאחות.היא
טיפלה בילד הראשון , שנולד בנהריה בשנת 1937.
בביתה, ברחוב ז'בוטינסקי שוכן היום בית –אבות.

מקור-יצחק רגב,לקט סיפורי עריכה.