בדרך למולדת חדשה

נהריה סיפורה של עיר, שמע ורשם מפי ראשונים יצחק רגב

זה קרה בימים רחוקים מאד, הרבה לפני קום המדינה, הישוב שלנו
היה אז בראשיתו. מלבדו לא היה ישוב אחר בכל הגליל.

מעשה ביהודי שרצה לנסוע מחיפה לנהריה. חפש אוטובוס שיסיע אותו
למחוז חפצו ולא מצא. הלך אל נהגי מוניות.
אני רוצה לנסוע לנהריה- אמר להם.
הסתכלו הנהגים איש ברעהו. היכן שוכנת נהריה זו- שאלו.
תמה היהודי: היתכן שיהודי החי בארץ ישראל. אינו יודע היכן נהריה.
הוא שמע על המקום הזה עוד בהיותו בגרמניה.

נהריה נמצאה צפונית מעכו- הסביר לנהגים.
אנחנו נוסעים רק עד העיר עכו- ענו לו הם.
ומעכו לנהריה במה אסע?- שאל היהודי.
משם תסע באוטובוס ערבי הנוסע לבירות- ענו לו הנהגים
אם כך, אסע באוטובוס ערבי הנוסע מחיפה לנהריה- אמר היהודי.
סע בשלום- ברכו אותו הנהגים.

וכך עשה. מצא אוטובוס ערבי ונכנס לתוכו. התישב בין הכפריים.
תרנגולות וגיגיות עם ירקות. צפוף, חם ומלוכלך היה בתוך אוטובוס.

הדרך ארכה זמן רב. האוטובוס עצר לעיתים קרובות. ערבים עלו וירדו
הנוף היה כמעט שומם, רק כפרים עלובים נראו מחלון האוטובוס . הגיעו
לעכו, מלאה רעש ולכלוך. אחרי העיר שוב כמה כפרים. והנה עצר הנהג
את האוטובוס כאן נהריה- אמר ליהודי.

הסתכל היהודי דרך החלון החוצה לראות אם זה המקום, אבל לא ראה
כלום. פנה אל הנהג היכן נהריה- שאל?
כאן נהריה- ענה הנהג בערבית.

ירד היהודי מהאוטובוס, עמד על הכביש והסתכל לפניו. וזה מה שראו
עיניו : על האדמה האפורה והמבוקעת צמחו קני סוף וצמחי בר אחרים.
בסדקים שבאדמה נראו שלולית מים השמש חיממה ורוח ים קלילה הניעה
את קני הסוף, שהשמיעו רשרוש לא עליז. לא נראו בתים כשלהם.

עמד היהודי ובהה במראה.ובכן, זהו הישוב- חשב- בו צריכים הוא
ובני ביתו ועשרות משפחות נוספות למצוא מקום חדש לחיות בו, כי
בארצנו הישנה, בה חיו אבותיו ואבות אבותיו, לא ניתן ליהודי לחיות
יותר. וכאן מקום החדש אין כלום : לא בית, לא עץ ולא אדם. איך
יחיה כאן?

ב.

נעירת חמור עוררה אותו ממחשבותיו העגמות ועודדה את רוחו. נעים
יותר לשמוע נעירת חמור מאשר קול רשרוש קני סוף. חייך לעצמו ופנה
לעבר המקום משם נשמע קולו של חמור.

הרדם הראשון שפגש בדרך היה פלח ערבי. היהודי שלנו שמח לראות אותו
הוא, בודאי , יודע היכן נהריה. אלה שהוא לא ידע ערבית והערבי לא
שמע גרמנית. אחרי שחזר מספר פעמים על המילים "יהודים", הבין הערבי
מה רצונו והראה לו ללכת בכוון לים.

התחיל ללכת ושאלה אחת מנקרת בראשו: היוכל הוא., חבריו ומכריו.
בעלי עסקים גדולים, רופאים מהנדסים ועורכי דין להוציא את לחמם
מהאדמה הזאת השוממה? והם לא מבינים כלום בחקלאות, לא עבדו בה
אף פעם ולא ראו, אפילו, שדה בכל שנות חייהם והם אנשים מבוגרים
ומעולם לא עבדו עבודה גופנית.
שקוע היה במחשבותיו ולא הבחין באיש שעמד בצידה של הדרך, בה הלך
עד ששמע קול קורא בשמו. הסתכל וראה אדם בדילו, לבוש חולצה בלויה,
מכנסים קצרים ונעול מגפי גומי. ברגע הראשון לא הכיר את האיש.
פתאם נזכר: הרי זה חברו לספסל הלימודים בבית הספר התיכון ובאוני-
ברסיטה, שנהג להתלבש בקפידה רבה.

עמדו שניהם זה מול זה ומצמצו בעיניהם, מופתעים מהפגישה הבלתי
צפויה במקום הזה, שניהם שמחו מאד . חברו הזמין אותו אל ביתו: צריף
עץ עם רצפת עץ, למעשה ארגז, בו הביא מגרמניה את כל רכושו. סביב
הקירות עמדו רהיטים כבדים ויקרים מאוד. באמצע החדר עמד שולחן פשוט
ומיטת ברזל. לא יה בבית לא מטבח ולא שרותים אחרים.אלה היו בחצר
שם גם עמד צריף פח ובו קירקרו תרנגולות. מאחורי הלול נראו ערוגות
ירקות ובהן עגבניות בשלות. נתקנא היהודי בחברו על שהצליח ויש לו
בית לגור בו ומזון לסעוד את לבו במולדת הישנה החדשה. מתי אהיה
מאושר כמו חברי- נאנח בלבו.

ג.

ישבו שני החברים בצריף העץ ודברו במקצת על העבר והרבה על העתיד.
את העבר ידעו היטב וגם לא רצו לדבר בו. העתיד ענין את היהודי
שלנו. הוא רצה לדעת הכל על המושבה החדשה בה הוא רוצה לחיות.ישב
והאזין למה שספר לו חברו:

הישוב החדש. שמו לא היגע לאוזניהם של נהגי המוניות בחיפה. שוכן
משני צידי הנהר, שמימיו יורדים מההרים שמזרח. הערבים חיים בכפריהם
לא רחוק ממנה. היחסים בין המתישבים ובין שכניהם טובים. באין באר
מים במקום, מספקים הערבים למושבה מים בפחים עבור תשלום. לערבים
ידע ונסיון רב בחקלאות וקשה להתחרות בהם, הם מסתפקים במועט
ומוכרים את תוצרתם בזול.

כדי לעמוד בתחרות זו. יצרכו המתישבים לגדל סוגי ירקות, שאין
הערבים מגדלים. הוזמנו בצרפת שתילי פלפל ירוק מזו משובח. גם
שתילי תות שדה הוזמנו בצרפת לשתילת נסיון. נהריה תהיה המקום
הראשון בארץ ישראל שתגדל תות שדה.

כשגמר חברו את דבריו, בקש ממנו היהודי להראות לו את אדמתו, אותה
קנה עוד בהיותו בגרמניה. הלכו שניהם לשם בדרך עפר, כי לא היו
עדין כבישים במושבה, כשהגיעו למקום, ראה שאדמתו גבוהה מהדרך
שלידה. ריקה היתה מצמח ומעץ. עמד היהודי על אדמתו והתבונן בה
בסקרנות. רצה לשאול אותה. אילו ידע את שפתה, עם יכול לפרנס ממנה את משפחתו. אבל הוא היה חסר נסיון ולא הבדיל בין אדמה טובה ובין אדמה שאינה מפרנסת את עובדיה.

התחיל היהודי להלך על אדמתו למצא מקום מתאים להקים עליו את ביתו. את הליפט אותו הביא מגרמניה ובו כל מטלטליו. הדבר הראשון שאעשה- אמר אל חברו- אטע כמה עצים בצד הדרומי של האדמה, יגדלו ויתנו צל.

ד.

שני החברים בילו שעה ארוכה בתכנון המשק והבית ולא הרגישו, שהשמש
עברה מחצית הרקיע ופנתה לעבר הים. קרירות הורגשה באוויר. הסתכל
היהודי שעונו וראה שהשעה מאוחרת. האוטובוס לחיפה יעבור עוד מעט
ליד המושבה. בדרכו מבירות. האיץ בחברו ושניהם הלכו לעבר הכביש.

עמדו שניהם וחיכו לאוטובוס שאחר לבוא. לבסוף הוא הגיע, חורק
וגונח . נפרדו ב"להתראות" , עלה היהודי על המדרגה של האוטובוס,
פנה להסתכל בחברו שנפנף לשלום. ראה את בגדי העבודה הבלויים
שעל חברו. בקרוב אלבש גם אני בגדים כאלה- חייך לעצמו. ושרה
אשתי, מתי היא תלבש את בגדי הפאר שהביאה מגרמניה? גם היא תצטרך
ללבוש בגדי עבודה!

אחרי נסיעה ארוכה ומיגעת הגיע לחיפה ומשם לתל- אביב אל משפחתו
מאוחר בערב. עייף היה ומלא חששות. מה יגידו בני משפחתו, כשיספר
להם את מה שראה ושמע במקום החדש?

כשנכנס לביתו, מצא את אשתו וילדיו מצפים לו. ראה אותם ונתבהרו
פניו והרגשתו נשתפרה. טוב לחזור הביתה. טוב לחזור לנפשות הקרובות.
חייך אליהם והם חייכו אליו. נזדרזה אשתו וקרבה לו את ארוחתו.
אחרי שאכל, ספר לבני ביתו הכל שראה ושמע.
מתי נצא גם אנחנו לנהריה? שאלו הילדים. אולי נחכה עד שאקיים בית
כשלהו- אמר הוא. לא, נעקור לשם מחר- ענתה אשתו- צריך למהר.
עבודה רבה מחכה לנו.