מצות לפסח

מקור-יצחק רגב,לקט סיפורי עריכה, נהריה במצור, סיפורי מעפילים.

מצות לפסח

א

עוד לפני מלחמת העצמאות השתוללה בכבישי הארץ מלחמה קשה בין יהודים
לבין ערביי הארץ. הערבים ניתקו, בכל מקום שיכלו, את הדרכים שהובילו
את הישובים היהודים. כך גם עשו בכביש נהריה חיפה.הם חסמו את הכביש
ליד עכו ולא נתנו לרכב יהודי לעבור בו. שלשה יהודים, עובדי חברת
החשמל, שניסו לעבור במחסום, נהרגו במקום. נהריה וכל הגליל המערבי
נותקו ביבשה ממרכז הארץ. ההצלה באה מהים. קשרו דוברה גדולה (היא נקראה
"מאונה" בערבית) אל סירת מנוע, עליה העבירו אנשים,דברי דואר למושבה
והחזירו אנשים, תוצרת חקלאית ודברים אחרים מהים.

ב

שבוע לפני פסח ובמושבה לא היו מצות לחג.בגלל המלחמה שהיתה בארץ היה
מחסור במוצרי מזון והם חולקו ע"י המוסדות,נציגי הישובים צריכים היו
לנסוע לחיפה לקבל את מנות המצות שלהם, מנהריה יצא לילה אחד יהודי ושמו
אברהם להביא מצות בשביל המושבה וישובי הסביבה.

הנסיעה ב"מאונה" לחיפה בלילה לא היתה תענוג. קר היה, גלי הים שטפו את
הדוברה לא פעם והיא התנדנדה וקפצה מגל לגל. הוא הגיע לגב- הים, שכונה
ליד חיפה, בשעה שתים אחרי חצות. המקום הי חשוך והבתים סגורים ומסוגרים
אברהם עייף מהנסיעה ומהקור התהלך ברחובות השכונה וחכה שתפתח דלת כלשהי.
וכבר התיאש וחפש מקום לבלות את שארית הלילה בחוץ, כשנדלק אור באחד
הבתים ונפתחה הדלת. בעל הבית הזמין אותו להכנס והעמיד לרשותו מיטה
לישון בה. אבל אברהם לא נרדם. שכב ער וחכה שיעלה השחר ויוכל ללכת
למקום, שם חילקו את המצות.

ג

רק הפציע השחר, נזדרז אברהם וקם ממיטתו התפלל תפילת שחרית, הודה
לבעל הבית על הכנסת האורחים והלך לחפש כלי רכב שיביא אותו למאפית
המצות, "מצה זו". המאפיה היתה בהדר הכרמל.הדרך עברה בעיר התחתית
של חיפה. הערבים ישבו בין העיר ובין הדר הכרמל היהודית וירו על כלי רכב יהודיים.
את הדרך מגב-ים עד למאפיה עשה אברהם באוטו משורין. הנסיעה היתה איטית
והאוטו עצר לעתים בדרך. כשגברו היריות, וכשהגיע למקום חיכתה לו הפתעה
לא נעימה ביותר: לא היו מצות בשבילו.

במאפיה ידעו על ניתוקה של נהריה, לכן חשבו שאיש לא יכול להגיע ליטול
את המצות והם נמכרו ליהודים אחרים, שנזדרזו.

ד

אבל אברהם לא נכנע. חזר והסביר והפציר שלא יתכן להשאיר אזור שלם של
הארץ בלי מצות לפסח. אנשי "מצה זו" ראו את צערו של האיש ויעצו לו לפנות
למשביר המרכזי ברחוב הנמל ואולי מהם תבוא הישועה.

נזדרז אברהם, עלה על מכונית משורינת וחזר אל העיר התחתית, אל המשביר
המרכזי.גם שם הסביר מה גדול היה אסון, אם לא יהיו מצות ליהודי
הגליל המערבי. שמע איש המשביר המרכזי את דבריו והבטיח לעזור לו. כהגיעו
נציגי הישובים של צפון הארץ ליטול את מנות המצות שלהם. סיפר להם האיש
מה חמור מצבו של הגליל המערבי בענין המצות.ולא צריך היה להסביר להם

הרבה.כולם שמעו על המצור ששמו הערבים על הגליל המערבי.כל אחד נתן
רבע ממנת המצות שלו.נאספו 860 חבילות מצות, מספיק בשביל יהודי האזור.

בלב שמח חזר אברהם ב"מאונה" אל המושבה והמצות עמו כשנודע הדבר, נתאספו
כל ילדי המושבה, שלא נפקדו מאף מאורע ראוי לשמו, ועזרו לפרוק את המטען
היקר. יש מספרים, שחלק מהחבילות נפלו למים, כי נשמטו בידי השובבים,
אבל שמחת החג לא הושבתה. היהודים אכלו מצות כדת וכדין.