אלכסנדר אונגר תושב נהריה משנת 1944 ועד היום

כתבה בתו דליה אונגר - פנקס בתאריך 19.3.09

לאחר מלחמת השיחרור ,כשחזר אבי סופית הביתה ,אמי עמדה על כך שייכנס לעבוד במקום מוסדר שבו המשכורת ,גם אם תהיה נמוכה יותר היא תהיה סדירה ובטוחה .כך הפך אבי לעובד המועצה המקומית ולימים עובד העירייה במחלקת הנטיעות. תחילה עבד אבי כגנן תחת הנהלתו של יעקב פאוקר ולימים התקדם והפך למנהל מחלקת הנטיעות ,מנהל המחלקה הטכנית ומחלקת הכבישים בעיריית נהריה .כל הגנים הציבוריים והפארקים הגדולים ,כל הגינון בחוף הים ,בשכונותיה החדשות ,ובמוסדות החינוך היו פרי תיכנונו וביצועו .
כשהגיעה העלייה הגדולה לנהריה ,בתחילת שנות ה-50 ,הוא קלט במחלקתו "פועלי- דחק" ,אנשים מבוגרים שלא ידעו את השפה,
שרידי שואה, ופליטים מארצות ערב ,אנשים שמעולם לא היו עובדי אדמה ,לא הורגלו בעבודה פיזית קשה ולא הכירו את המנטליות של המקום .בשיתוף פעולה של העולים החדשים שרצו להתערות בארץ ,ומתוך הרגשה של שליחות ציונית הוא קיבל אותם ,היה להם לפה במוסדות השלטון בהגדלת מכסת ימי העבודה על מנת שיתפרנסו בכבוד .
רבים מהם היו מבאי ביתנו גם לאחר שנקלטו ונאחזו בארץ .
אבי כסוציאליסט וכאידיולוג אמיתי היה פעיל גם בפעילויות התנדבויות רבות .בין השאר היה חבר במועצת הפועלים בהסתדרות ,והתנדב לשרת במכבי אש בהנהלתו של שיפטן .זכור לי שכמעט כל שבת בצהרים הגיע לביתנו האוטו האדום ,"מכבה האש" ובסירנה מחרישת אוזניים הזעיק את אבי ,יחד עם
מתנדבים נוספים לכבות שריפות שפרצו דווקא ביום המנוחה ודווקא בזמן ארוחת השבת .
אבי עשה כל אלה כמובן בהתנדבות .מעולם לא עלה בדעתו שפעילויות אלה יתוגמלו אי פעם בכסף ובמשכורת .הוא בצע עבודתו זאת לאחר שעות עבודתו בסיפוק של מי שתורם ככל יכולתו לקהילה .

אבי יצא לגימלאות מאוחרות מהעירייה בגיל 67 ,ובגיל 80 ,לאחר שאמי נפטרה ממחלה ארוכה וממושכת ,ולאחר שסעד אותה במסירות ובאהבה שאין כמותה במשך כ-10 שנים ,הוא נכנס ביוזמתו ל"מלון עדן" בהנהלת מיקי שוורץ ז"ל.
גם בבית האבות אבי לא הפסיק לתרום .
הוא הקים במקום מושבו החדש את הספרייה ואת בית הכנסת.
הקים לחג סוכות את הסוכות ,קישט אותן בסכך (כמו שעשה קודם כניסתו לבית האבות בבית הכנסת המרכזי ,שם נהג להתפלל בחגים ובשבתות ). בארוחות שבת ובחגים הוא השמיע את קולו הערב בניגון המסורתי של התפילות, ובמסיבות ימי ההולדת ובמוצאי שבתות אהב לרקוד עם הזמרת ועם עובדי המקום.
מאחר והיה בבריאות טובה הוא המשיך לרכב על אופניו עד לפני כ-5 שנים (שאז נגנבו אופניו ואסרנו עליו לקנות חדשים) . יום יום יצא אבי מ"מלון עדן" אל הסופר עם "רשימות" של דיירי המקום וקנה את המצרכים המבוקשים .הוא גם הגיע בשליחויותיהם לטכנאי שיניים,לאופטריטריסטים ולבית המרקחת של קופת חולים .הוא אהב את המפגשים האקראיים עם ותיקי נהריה שיחד איתו חזרו לחוויות העבר ושיחזרו אותן.

אבי מתפקד בעצמאות יחסית עד היום הזה .הוא זוכר חלקית את העבר המרתק שבו נטל חלק .את עלייתו ארצה בשנת 1933כחבר בגרעין של הנוער הציוני בטרנסילבניה ( חבל ארץ הונגרי שסופח לרומניה בתום מלחמת העולם הראשונה ), את עבודתו בפרדסי השרון בחפירת "צלחות השקייה" לעצים .את שרותו בצבא הבריטי( באזור יריחו ובמעברי הירדן ) ובכל מלחמות ישראל מאז מלחמת השיחרור ,מבצע סיני ומאוחר יותר גם כמתנדב הג"א
בששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים .
גאוותו הגדולה ביותר היא על תרומתו כגנן לאופייה הירוק של נהריה.
למרות שכוחותיו תשו ותנועותיו כבדות הוא ממשיך להיות איש שיחה ,מתעניין בכל מה שקורה בארץ ובעולם ואהוב על הפרסונל ועל דיירי בית האבות .