משפחת ישראלי נוצרה בהרי ירושלים אך עוצבה וגדלה בנהריה.

משפחת ישראלי נוצרה בהרי ירושלים אך עוצבה וגדלה בנהריה.
יהודה ישראלי (יוליוס פליישר) פגש את חנה (הנלורה פלק) ב-1939 בחברת הנוער של מעלה החמשה. שניהם היו אז בני תשע עשרה רחוקים ממשפחתם שנותרה באירופה הנאצית.
חנה כבר היתה "ותיקה", שלש שנים עברו מאז עזבה את ברלין ואת אחותה והוריה כדי להגשים את חלום הציונות - לעלות ארצה ולחיות חיי עמל. היא עלתה במסגרת הארגון החדש שכוננה אז הגברת הנרייטה סולד - "עליית הנוער". במבט לאחור ממש קשה להאמין שהוריה בני המעמד הבינוני בגרמניה הסכימו לשלוח את בתם בת השש עשרה ,לבדה אל ארץ לא נודעת, שלא ראו אותה בעיניהם ולא ידעו אם יצליחו ללכת בעקבותיה. אבל כך עשו לא מעט מיהודי גרמניה של שנות השלשים לאחר שהבינו כי אין עתיד ליהודים בשלטון הנאצים.
יהודה עזב את בית הוריו במוטשינוק שבסלובקיה יום לפני שהנאצים פלשו לצכוסלובקיה. הוא לא התחנך בתנועת נוער וידיעותיו על המתרחש בפלסטינה היו מעטות עד מאד. שנים מחבריו שהתעניינו בעליה האיצו בו להצטרף למסעם בספינת מעפילים.את הדחיפה האחרונה קבל יוליוס מארוע שארע בבית הוריו ימים ספורים לפני כן. להורים היה בית מרזח שבו מכרו לאיכרי הכפר בירה ושאר משקאות. ערב אחד, כשהרוח האנטישמית כבר יללה בחוצות סלובקיה ,התהוללו האכרים , העלו את אמו של יוליוס על כתפיהם והחלו לחולל עמה במחול שיכורים. יוליוס עמד מוכה תדהמה ופרץ בבכי נורא כאשר הפאה שאמו חבשה כמנהג החרדיות, נפלה ונרמסה!
באותו לילה הלך אל חבריו והודיע כי הוא מצטרף לקבוצת העולים. את הקבוצה אירגן ארגון בית"ר בברטיסלבה,אך בפועל הארגון היה נתון בידי מי שמכר , בלא מעט כסף,כרטיסים לאניה.רק בהמשך המסע התברר שאותו מוכר כרטיסים היה "צדיק קטן מאד". על הספינה הקטנה אגיוס ניקולאוס שמה, היו כשש מאות יהודים,פי כמה וכמה מן הקיבולת המותרת. הם עברו בדנובה ,חצו את ים השייש והגיעו לים התיכון אך שם החל מסע תלאות ויסורים שנמשך שלשה חדשים. הקפטן של האניה דרש עוד ועוד כספים ולא היה מי שישלם. הוא התעכב באיי יוון ימים רבים וארוכים שהפכו את הספינה הקטנה לסיר לחץ נורא. אנשים התאהבו אבל גם השתגעו --הכל ארע על הסיפון ומתחתיו בשבועות של מסע ימי הזוי. הבריטים כמובן ידעו על המתרחש ומנעו מן האניה להתקרב לחיפה. פעם אף ירו על המעפילים והרגו כמה מהם.בסופו של הסיוט הותר לאגיוס ניקולאוס להכנס לנמל חיפה ומאות המעפילים הרעבים התנפלו כמטורפים על מעט המזון שהכינו אנשי ההגנה.
יוליוס וחבריו נענו להצעה להצטרף לגרעין הכשרה ששהה בקיבוץ מעלה החמשה. לא קל היה לצעיר הסלובקי בחברת "הותיקים" וקליטתו בחברתם היתה קשה. הוא נשלח לעבוד בסיקול אבנים בשדות הקיבוץ. הוביל סוס ועגלה שעליה העמיסו הבנות אבנים. אחת מהן היתה הנלורה פלק הנערה מברלין, והשניים "נלכדו במבט".כעבור כמה חודשי חברות "זכו באוהל משפחה" וכך נוצרה וקמה משפחת ישראלי. אלא ששמה היה עדיין פליישר. יוליוס לא אהב את חיי הקיבוץ ועל כן קיבל בשמחה הצעה שהציע להם בן נהריה אמו בר לבוא לגור במושבה הצעירה שבגליל.
יוליוס והנלורה נשאו ב-1941 בחיפה ועברו לביתם החדש בנהריה: ליפט(ארגז עץ שבו הביאו היקים מגרמניה את רכושם)של משפחת טלהיימר. בתמורה עבד יוליוס ברפת של טלהיימר. הנלורה החלה לעבוד בבית הקפה של פייבלמן, שם עשתה שעות רבות כל עבודה שנדרשה.דרורה אורן, חברתה של הנלורה שבקרה בנהריה וראתה אותה בעבודתה כתבה ביומנה : "הנלורה מנוצלת ניצול נורא והיא עובדת בכל עבודה קשה תמורת פרוטות". אבל הנלורה שנשאלה על כך שנים רבות אחר כך אמרה כי "שמחה לעבוד כי במסעדה קבלה אוכל וזה היה הרבה מאד".
בינתיים התנהלה באירופה מלה"ע השניה והגרמנים איימו להתקדם מלוב למצרים ולפלסטינה. יוליוס החליט להתגייס ליחידה של יוצאי צכוסלובקיה שהתארגנה בארץ ככוח סיוע לצבא הבריטי. היחידה נשלחה ללוב שם סייעה ליחידות תותחנים.אחר כך ב-1942 עברה לאזור קהיר ומאוחר יותר , עם השינוי ביחסי הכוחות לטובת בעלות הברית התכוננה להשלח לאירופה. יוליוס נחרד. לאירופה שממנה נחלץ ברגע האחרון, ממש בעור שיניו(רק תרמיל גב נשא עימו בצאתו)לא היה מוכן לחזור. הוא לא ידע מה עלה בגורל הוריו אחותו בעלה וילדם. הוא לא שמע מהם דבר מאז מכתבם האחרון ב-1941 ורק כעבור שנים יקבל עדות מבת כפרו בסלובקיה על דרכם האחרונה לאושויץ. על כן החליט לערוק מן הצבא הצכי - בריטי. בטרמפים חמק מקהיר ועלה צפונה דרך סיני ועזה. הוא שב לנהריה אל הנלורה שכבר ילדה אז את בנם בכורם אורי. למחרת בואו התייצב לפני ראש ועד המושבה ובקש עצה וסיוע מחשש שהבריטים ילכדו אותו שכן נחשב לעריק מן הצבא. ראש הועד(ששמו אינו ידוע לי) נטל עט ונייר רשמי והעניק ליוליוס פליישר זהות חדשה: יהודה ישראלי. הנלורה קבלה גם היא תעודה בזהות חדשה :חנה ישראלי. ליתר ביטחון עברה המשפחה הצעירה לקרית ביאליק, שם נולדתי ב-1945. כחלוף שנה וחצי שבנו כולנו לנהריה -ופתחנו דף חדש ונפלא, בלול תרנגולות קטן שהוסב ל"צריף"והיה לביתנו הראשון במושבה.
מי שהעניק להורי את זהותם, ראש ועד המושבה ב- 1943 עשה זאת כנראה גם לטובתם של נהריינים אחרים וכדאי לבדוק זאת. הכרתי בנהריה עוד משפחה ותיקה שנשאה את השם "ישראלי",משפחתו של הבנאי פיצי ישראלי. הם גרו בדרום המושבה ופיצי רכב על אופנוע. גם הוא היה כנראה מצכוסלובקיה. האם יתכן שגם הוא נקרא יהודה ישראלי, כמו אבי, בזכות מעשה שעשה ראש ועד המושבה? פעם שוחחתי עמו על שמנו המשותף אך לא על ישראלי אלא על הכינוי "פיצי". כי גם אני נקראתי בפי כל מכרי בנהריה "פיצי". אמי , חנה, כינתה אותי כך עוד בינקותי ואילו הוא הבנאי בא עם השם הזה ארצה. כל כך שמחנו לשוחח על הכינוי פיצי שלא הגענו לדיון על מקור השם הנוסף המשותף לנו - ישראלי. על כן אני מבקש ממי שהכיר את שותפי לשם סייע בידי לגלות מה היה מקור שמו של פיצי ישראלי השני?