חינוך בנהריה בעיני הילדים

בגיל 11 הגיעה באטה רוזנטל עם הוריה לנהריה. "הגענו ביוני 1936 לנהריה, בית הספר עמד להפתח בספטמבר 1936. המורה הראשון - מר ריזנברג עזב באותו זמן את המקום, מפני שהוא לא הסתדר עם הילדים שבאו מגרמניה. הילדים אהבו מאד להרגיז אותו. הלימודים התקיימו במקומות שונים, פעם צפונית לנחל הגעתון ופעם דרומית לנחל, כאשר קרש גדול משמש כגשר מעבר. יום אחד עברו התלמידים את הנחל, השיטו את הקרש עם מי הנחל לתוך הים הפתוח והמורה נאלץ לעשות איגוף גדול עד לכביש עכו - בירות, כדי להגיע לגדה השניה וללמד אותם. חודשיים לאחר מכן קבלנו 2 מורים חדשים, מר ארצי ומר קורצברג. מר קורצברג שינה מייד את שמותינו הגרמנים לעברית. השם הנלורה הוסב לחנה, מריאנה למרים ואני באטה נקראתי כעת בתיה"....

בהתחלה הייתה רק כיתת לימוד אחת. קבוצת הגיל 14 - 15 למדה תחילה מ 8.00 עד 10.00 . קבוצת גיל אחרת למדה מ 10.00 עד 12.30. לעיתים קרה שדלת הכיתה כלל לא נפתחה ואז כולם, כולל המורה, נכנסו לכיתה דרך החלון... זה לא היה פשוט כל כך מפני שהחלון היה צר וגבוה. שנה מאוחר יותר ב 1937 הגיע אפריים יואל 1907 - 1966 וגם ד"ר שלמה רילף 1896 - 1976 לבית הספר. הם רצו להוסיף כיתה נוספת וזה לא היה פשוט. עד בואם הייתה קיימת רק כיתה אחת במושבה. לאחר דין ודברים הם קבלו כיתת לימודים נוספת שהייתה ממוקמת בצפון נהריה ולכן הם נאלצו לעבור רגלית מרחק רב בלכתם ללמד מכיתה לכיתה. באחד הימים הגיע צריף למושבה אשר הוסב לכיתת לימודים. הצריף מוקם על הגבעה הדרומית לנחל הגעתון, שם הוקם מאוחר יותר בית ספר ויצמן. ההחלטה נפלה, להקים על הגבעה את בית הספר ולכן בנו 2 חדרי לימוד עם דלת מחברת ביניהם. בחגים ובשבתות פתחו דלת זאת והמקום הפך לבית כנסת. ד"ר רילף היה בהכשרתו רב בחו"ל בסארבריקן ולכן מילא בנהריה תפקיד זה בהתנדבות עד שהגיע הרב ד"ר קלר 1909 - 1998. כל הנערים חגגו את הבר מצוה שלהם במקום זה וד"ר רילף שהיה מחנך נהדר נתן הסברים מעולים. ד"ר רילף היה מורה מעולה ומנהלו הראשון של בית הספר. פעם התחבאנו לו בשיחים, מאחר ולא ראה אותנו בתוך השיחים יצא עם פעמון לקרוא לנו לשיעור. יום אחד הופיעה בחוף סירת דייג ערבית. בעלי הסירה הזמינו אותנו לסיבוב שייט בסירה וכמובן שנהנינו מאד, אך ד"ר רילף לא אהב זאת כלל. בערב הוא זימן אספת הורים והסביר להם שזה מסוכן לתת לילדים לשהות בסירה בים הפתוח. ההורים כמובן הצדיקו אותו. ד"ר רילף תרם רבות לפיתוח בית הספר. התרומה הראשונה לבניית אולם ההתעמלות הגיעה הודות לקשריו הטובים עם העיר Saarbruecken מגרמניה . הוא היה אדם חכם בעל משפחה ענפה והשאיר חותם חיובי על התפתחותו של בית הספר.