צריף של משפחת פיסקר - מחפשים מידע וספורו

הביטו היטב בתמונה. הבד הירוק , הגדר, בולט יותר מן הצריף. ברור שהבד הירוק לא היה שם תמיד וברור שאין בכוחו להסתיר מה שמאחוריו. גם גדר החוטים לא מסתירה דבר, לא היום ןלא לפני יותר מחמישים שנה. אז כמו היום עמדו ליד הגדר עצי פרי. בעיקר גואיבות. בקיץ, אי אפשר היה שלא לראות ולא להריח את הגואיבות הבשלות. קצתן היו צהובות מלבר ומילגו. קצתן היו אדומות ורןדות מבפנים. ואיך אני יודע? פשוט מאד. בשנים הרחוקות ההן היה מקובל בחברת הילדים של שיכון ותיקים לעשות קומזיצים על חוף הים, בחולות הדיונות. אחר הצהרים , אחרי משחק כדורגל, היינו מחליטים שעם חשכה נתכנס על שפת הים לקומזיץ. אחד מביא קנקן מים, אחד קפה וסוכר, אחד תירס ממגינה פורחת בשכונה ואחד מביא גואיבות מ....עצי פיסקר. אין קל יותר מלרכב על אופניים עד רחוב חניתה. עוצרים לרגע, נכנסים במהירות ובשקט לחצר וקוטפים בזריזות כמה מו הפרות שריחם משכר. דקות מעטות אחר כך אפשר להדליק אש בכירת אבנים. מתחילים בפרות ,עוברים לתירס קלוי ומקנחים בתפוחי אדמה. רק בסוף לוגמים קפה שחור וזה מבטיח שכולם ישארו על החול עד חצות ועיניהם בכוכבי הלילה. פיסקר ידעו שהגואיבות נקטפות ונעלמות. עכשיו הם גם יודעים מי קטף .