ראיון עם אוה ברג (פישר) אחות מילדת בביה"ח בשדרות הגעתון 50 בנהריה

אווה פישר נולדה בברלין. עם עליית הנאצים בגרמניה נסעו הוריה לפראג בשנת 1934.

אווה ברג עלתה לארץ עם עליית הנוער בגיל 16.5 לקיבוץ עין החורש .לאביה לא היה די כסף לאפשר לה לעלות ארצה בעזרת " סרטיפיקט של קפיטליסטים". אחרי שנה עברה אווה לירושלים,

והתגייסה לצבא הבריטי (A.T.S.ׂ), לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי(Auxiliary Territorial Service)

כבר בשרותה בבריגאדה עבדה כאסיסטנטית לאחות, וטיפלה בחיילים, שנפצעו באיטליה.

בתצלום: אווה פישר (ברג) משרתת כחילת בצבא הבריטי ( הבריגדה) באיטליה ומטפלת בחילים שנפצעו.

לאחר שחרורה מן הצבא ב-1946 נסעה לשוודיה ולאנגליה לבקר את אחיותיה.

אחותה, שהתגוררה באנגליה, שכנעה אותה ללמוד שנתיים מיילדות.

עם סיום לימודיה ב-1952חזרה ארצה, והתחילה לעבוד כמיילדת תחילה בחדרה ואחר-כך בנהריה. בשנים 1952-1960 עבדה בבית החולים הישן.

ביה"ח הישן בנהריה היה ממוקם בשדרות הגעתון מספר 50.

מנהל בית החולים היה ד"ר אפרים וייל, והאחות הראשית הייתה אסתר זליגמן.

בית החולים היה מאוד פרימיטיבי. היו בו, למשל, רק שני טלפונים: אחד לביה"ח כולו, ואחד למנהל ביה"ח. כשהיו סיבוכים בלידה, נשארה מילדת אחת עם היולדת, ואילו השנייה נסעה באופניים להזעיק את הגינקולוג, ד"ר קליין. כבר אז הנהיגו רישום מראש של יולדות ללידה. הנשים ההרות באו להיבדק ולהירשם ללידה מבעוד מועד. פעלו בו 4 אחים, שהעבירו את היולדות מחדר הלידה למחלקה על הידיים, כי האלונקה הייתה רחבה מדי, ולא עברה בחדר המדרגות ובדלת.

במשך הזמן נפתח גם ביה"ח "מלבן" לעולים חולי שחפת במזרח נהריה.( במקום בו מצוי ביה"ח לגליל המערבי נהריה כיום)

בשנת 1956 העבירו את המחלקות (כירורגיה, מילדות ) לביה"ח "מלבן". בבית החולים מלבן היו 8 צריפים שוודיים והתנאים נחשבו לתנאי לוקסוס בהשוואה לצפיפות, ששררה בבית החולים הישן. מאז נקרא ביה"ח: "בית החולים הממשלתי נהריה", אך השם "מלבן" דבק בו עוד שנים רבות.

במחלקת היולדות היו חדר צירים , חדר לידה וחדר סטריליזציה של המכשירים והכביסה.

אווה זוכרת, שהיו בעיות עם הנשים הדרוזיות, שלא רצו ללדת בנוכחות רופא גינקולוג ואחים, ועמדו על כך, שהצוות יכלול רק נשים.

זכור לאווה מקרה, שאישה דרוזית ילדה לידת עכוז באוטו, והוולד נפטר .

ב-1967 במלחמת ששת הימים הועברו הנשים מחדר לידה לאחד הצריפים על מיטה עם גלגלים. התינוק היה מונח בעריסה מתחת למיטה. עקב תקלה, באחד המקרים, נשמט אחד הגלגלים מן המטה. אווה מיהרה להרים את התינוק, כדי שלא ייפול ולמסרו לידי אמו. כשהחלה המלחמה פינו את היולדות אחרי 24 שעות לביתן. בית החולים היה מוכן לקלוט את החיילים הפצועים.

אווה זוכרת את האחות המיילדת שושנה שיפטן, שאמרה תמיד: " אם אני לא מנקה, אף אחד לא מנקה".

אווה פישר נישאה למר אוסקר ברג , ניצול שואה מברגן בלזן, שהגיע לשבי ציון כחבר זמני .

הוא עלה ארצה בעליה הבלתי ליגלית באנייה "אף על פי כן" ב- 1947.

גם הוא כמו אווה פישר, שכר חדר בבית זליגמן. היה לו רדיו ואווה ואוסקר שמעו יחד מוזיקה קלאסית וכך הכירו , היכרות שהביאה לנישואין.

לאחר הנישואין עברו לבית קטן בבוסתן הגליל, שהורחב עם השנים .

אווה גרה עד היום בבוסתן הגליל .

ראיינו: מיקי גולדווסר ומרים סלע