ד"ר באטה אברמוב- רופאת הנשים הראשונה בנהריה

ד"ר באטה אברמוב ילידת גרמניה ,עלתה ארצה ב-1939 , לאחר סיום לימודי רפואה ברומא בהצטיינות.

לאחר מגורים ביגור, חיפה , מצובה ,בית אלפא ועפולה הגיעה לנהרייה ב-27 לנובמבר 1947 , יומיים לפני ההצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה.

לפי תוכנית החלוקה הגליל המערבי היה אמור להיות חלק מן המדינה הערבית .

ד"ר אברמוב הגיעה לנהרייה עם בעלה רופא השיניים פטר דווידסון והבן הקטן יורם, כשהיא בחודש השביעי להריונה.

ד"ר ויידנפלד , רופא המושבה , הגיע לביתה והציע לה הצעה יוצאת דופן.

עד אותם ימים היו נשות נהרייה יולדות בחיפה, ואולם הנסיעה באוטובוס הייתה מסוכנת עקב יריות צלפים ערביים בואדי רושמייה .

עם חסימת כביש עכו נהריה בידי ערביי עכו הייתה הנסיעה לחיפה בלתי אפשרית..

ד"ר וידנפלד הציע שד"ר אברמוב תיילד את היולדות בביתה ואף תדאג לכלכלתן.

חרדה מילאה את ליבה של ד"ר אברמוב כשדימיינה לעצמה את היולדות בביתה,ובעיקר הצורך לבשל ולכלכל אותן הפחיד אותה.

לבסוף התקבלה החלטה חלופית : לפתוח בית יולדות בפנסיון " גרטל מאייר ."

היה מחסור במכשירי חיטוי יבש- אוטוקלב, לחיטוי הפריטים השונים הנחוצים ללידה. ההצלה באה מכיוון תנור האפייה של ד"ר אברמוב,

שצורתו הייתה כעין צינור. ד"ר אברמוב ובעלה ,ד"ר פטר דווידסון, ערכו נסיונות לסטריליזציה של המכשירים בסגנון ניסוי וטעייה.

הם הכינו רשימה של הציוד והמכשירים ונקודת השריפה שלהם בתנור בדקות.

עדיין חסר היה מדחום ,שהיה אמור להגיע מת"א, והנה בפתח כבר היולדת הראשונה גב' "ל".

בסיום הבדיקה שאלה ד"ר אברמוב לתאריך הלידה. " ביום חמישי" , השיבה "ל" ."עד אז לא אהיה מוכנה " אמרה ד"ר אברמוב.

"ומתי תהיי מוכנה ?" שאלה "ל" ." ביום שלישי הבא". " בסדר" אמרה "ל", אני אחכה".

בזמן הקצר שנותר הכינה ד"ר אברמוב חבילות סטריליות ללידות.

אלונקות לא היו בנמצא, כי כולן היו בשימוש הצבא. לפיכך אלתרו אלונקה : השתמשו בסולם עץ שרופד במזרון. הובלת היולדות לקומה הראשונה מחדר הלידה בקומת הקרקע, בוצעה ע"י בעל המלון ופטר- בעלה של ד"ר אברמוב.

גב' "ל" שדחתה את הלידה , ילדה במועד הנכון כשכל הציוד המאולתר ,היה במקומו.

היולדות שילמו עבור הלידה והאכסניה. באותה תקופה היו 10 לידות ספונטניות במלון והלידה האחרונה הייתה לידתו של אילן אופנהיימר.

עם התקרב מועד הלידה של ד"ר אברמוב החליטה ללדת בעפולה. שם נולדה בתה רותי ב-19 לפברואר 1948.

את מקומה של ד"ר אברמוב מילא ד"ר קרוננברג. הוא העביר את בית היולדות למלון רוזנבלט..גב' רוזנבלט שהייתה אחות סייעה במלאכה.

מסוף פברואר 1948 ועד 15 במאי 1948 נותקה נהרייה מכל חלקי הארץ, וכל נשות נהריה נאלצו ללדת במלון רוזנבלט.

בינתיים הקים הצבא בי"ח מאולתר קטן בשדרות הגעתון 50 נהרייה .

כשפונה ביה"ח הצבאי החליטו : גרשון טץ – ראש המועצה , ד"ר אברמוב וד"ר ויידנפלד לפתוח במקום מחלקת יולדות ומחלקה כירורגית.

לבאטה הוצע לנהל את מחלקת היולדות.היא הייתה בתורנות 24 שעות ביממה.

האחיות שסייעו לידה היו מיצה בר, שהייתה לבורנטית, ושושנה שיפטן שלמדה בגרמניה שנתיים רפואה.

העומס היה רב מדי עבור אם לשני ילדים קטנים ולאחר חודשיים, קיבל לידיו ד"ר קליין את ניהול מחלקת היולדות. ד"ר אברמוב עברה לעבוד בקופ"ח.

תכנון המשפחה

ד"ר אברמוב החלה לעבוד בעכו ב-1949 מטעם קופ"ח. בישוב הוקמה טיפת חלב ומרפאה גניקולוגית.

הפקיד במרפאה היה יהודי מפולניה , מורה בעברו שדיבר בעברית תנ"כית.

רב הקהל לא דיבר עברית ולא הבין את שפתו. היה מתח רב ובאחד הימים שברו את חלון הדלפק.

לכך נוספו קשיים מנהליים . לתימנים למשל, לא היה שם משפחה , כל הנשים היו בנות 26 ולא תמיד זכרו את מספר ושמות הילדים.

תעודות זהות לא היו עדיין ובלבול רב שרר במרפאה. שפת הגוף שמשה תחליף לשפה מדוברת.

לאט לאט הושב הסדר על כנו . ד"ר אברמוב החלה לנהל בעצמה את הכרטיסייה . תוך זמן קצר הסתבר לה כי הבעיה העיקרית של הנשים הייתה תכנון המשפחה. היה צורך להבדיל בין 2 קבוצות עיקריות:

1. נשים צעירות ממוצא מזרחי ( בד"כ מתימן וממרוקו ) שהיו בהריון ומטופלות בילדים רבים ,שנולדו בהפרשי זמן קצרים. בגיל 22-25 הן היו אמהות ל6-7 ילדים.

בארץ מוצאן חיו בחמולות ונעזרו במשפחה המורחבת,.כאן בישראל נותרו לבדן כשהבעל הצעיר גויס לעתים, והבנות הבוגרות חויבו לבקר בביה"ס . האם הצעירה נותרה לבד עם התינוקות והילדים הקטנים.העומס היה רב!

2. נשים ממזרח אירופה שהשיטה לתכנון המשפחה בארצותיהן הייתה הפסקת הריון.

חלק ניכר מהן עברו הפסקות הריון רבות בארצות מוצאן..בארצות מסך הברזל לא הערימו קשיים בעניין זה.

הפסקות ההריון בוצעו בבתי חולים, בידי רופאים מנוסים, בתנאים טובים ללא תשלום.

ד"ר אברמוב סברה שיש לשכנע אותן למצוא שיטה חלופית ולתכנן את גודל המשפחה בדרך אחרת.

באותה עת בן גוריון העניק פרסי עידוד למשפחות בהן נולד הילד ה-10.

גישה זו עמדה בניגוד לגישת תכנון המשפחה ולכן נתקלה ד"ר אברמוב בתשובות שליליות מכל המשרדים אליהם פנתה לקבל סיוע.

בעזרת סיוע כספי מארה"ב – מקרן לתכנון המשפחה- קבלה כרטיס טיסה למומבי , לכנס בינלאומי לתכנון המשפחה.

נשיאת החברה ההודית לתכנון המשפחה הייתה ליידי ראמה ראו, אישה אצילית ויפה.

באמפיתיאטרון מלא עד אפס מקום , היפנה הקהל שאלות לנציגי הארצות השונות.

לפתע משהו שאל:" האם יתכן שיש כאן נציגה מישראל, בו בזמן שבן גוריון מכריז על פרס עבור כל ילד עשירי במשפחה.?

ליידי ראמה ראו הפנתה את השאלה לד"ר אברמוב.

ד"ר אברמוב החליטה להשיב בכנות ולומר את האמת בלבד וכך אמרה:" בסוגיה זו בן גוריון ואני איננו תמימי דעים". ,

לאחר שיבתה ארצה, ביקרה אצל יו"ר קופת חולים שהתרשמה מאוד מהשתתפותה בכנס הבינלאומי ופתחה תקן מחתרתי לתכנון המשפחה

מטעם קופ"ח בנהריה.

לקליניקה קראו " תחנת ייעוץ" והשרות ניתן בהיקף של שעתיים בשבוע.תחילה הגיעו נשים עם בעיות בחיי הנישואין , אולם עד מהרה הופץ המידע בקהילה ע"י האחיות . הקליינטיות היו נשים יהודיות וערביות ובמשך הזמן נוסף תקן ל-2 אחיות שארגנו את הצד המנהלי.

כיום העבודה במחתרת שייכת להיסטוריה ,ההתייחסות לנושא תכנון המשפחה פתוחה ומתקדמת הרבה יותר.

יסוד ארגון י.ע.ל – יד עזר לחולה בביה"ח בנהרייה

ארגון י.ע.ל – יד עזר לחולה היה קיים כבר ברוב בתי החולים בארץ, והוכיח את עצמו כמסייע לצוות ולחולים.

בשנת 1979 הצליחה ד"ר אברמוב לייסד בביה"ח בנהרייה סניף של ארגון י.ע.ל.

הארגון הוקם בשיתוף עם הנהלת ביה"ח והאחות הראשית נינה מילר.

ד"ר אברמוב נעזרה בגמלאיות ממועדון ה"סורופטימיסטיות " מנהרייה . כך נוצר גרעין הארגון.

המתנדבים היו 28 נשים וגברים שנענו לאתגר החדש.

חלקם התנדבו במחלקות השונות עם החולים , במרפאות החוץ ,או בעבודה מנהלית וטכנית בכל מקום שנדרש.

במשך הזמן נוספו גם מתנדבים ערבים : מוסלמים , נוצרים ודרוזים.

כיום מונה הארגון למעלה מ-250 מתנדבים.

ד"ר אברמוב עמדה בראש הארגון עד שנת 1993.