המשפחה הראשונה בנהריה עוד לפני שהיתה נהריה מימי "עין שראח" שכנים לבית טואני
סיפור המשפחה באזור נהריה מתחיל בסבי מצד אבי - שמחה רון ז"ל
הסבא של סבי ז"ל מנשאדי הגיע מאירן דרך תורכיה ולבנון לארץ ישראל לגליל המערבי לאיזור נהריה.
הדבר אירע בשנת 1890 בקירוב.
הם הגיעו לארץ כאשר השלטון היה עותמאני (תורכי ) , רכשו שטח אדמה. בהתחלה היה צריף - חדר אחד, והתגורר שם הסבא של סבי ז"ל עם משפחתו.
בית זה גדלו הילדים שהתחתנו וגידלו גם את ילדיהם שם, סבי ז"ל (אב אבי) בנה על השטח בערך במקום שבו עמד הבית הישן , בית גדול ומרווח שבו עד היום מתגוררת סבתי (אם אבי) והמשפחה שכוללת גם את הדודים של אבי.
סבי ואחיו התחנכו בבית ספר בעכו. בית-הספר היחיד שהיה קרוב לאיזור.
תה הכינו בתוך סמובר (שנמצא עד היום ברשותינו). בישלו על פתיליה - פרימוס , בחורף התחממו בתנור פחמים (שנמצא ברשותינו עד היום). לא היה חשמל , השתמשו בעששית נפט. מים שאבו מבאר שהיתה מרוחקת מהבית אך עדין נמצאה בשטח האדמה שהיה שייך למשפחה. ליד הבית זרמה תעלת - מים שמימיה הגיעו ממעיינות כברי, וגם ממנה שאבו מים.
כדי להגיע למקומות מרוחקים הם רכבו על סוסים אך גם הלכו הרבה ברגל.
היה שטח חקלאי גדול מאוד, לימים היו פרדסים, ושטח של כותנה , חיטה, תירס. היה משק חי - תרנגולות , סוסים , כבשים, עיזים, פרות - שגם הניבו חלב.
לימים המדינה הלאימה שטחים ולאט לאט השטח התקטן , וכיום עומד בית גדול ומרווח, ושטח אדמה מסביבו שכאמור עדיין בבעלות המשפחה סבא וסבתא רבא - הורי סבתי מצד אבי
מצד אמי סבתא (סופיה) ציפורה וסבא מנחם ז"ל התחתנו בהולנד לאחר השואה. הם הגיעו לארץ ביוני 1950 ל"ירח הדבש" , הם ראו "כי טוב" ונשארו.
התיישבו בקיבוץ יקום , בהתחלה גרו בפחונים (צריפים) וחיכו לבתים. היה קושי בשפה. היו עולים מכל מיני ארצות וכל אחד דיבר בשפה מארץ מוצאו , לכן הם ניסו לדבר באידיש או באנגלית . לא היה אולפן ללימוד עברית, ולכן ניסו ללמוד מהותיקים. אחר -כך עברו למושב היוגב על-יד עפולה , בשנת 1951 . שם היה להם משק חקלאי - ירקות . היה מחסור חמור באוכל ובמוצרי - יסוד(לחם , חלב וכדומה) והכל ניתן בהקצבה לפי מספר הנפשות במשפחה. היתה חלוקת מים רק בלילה בין 0200-0500 ובשעות אלו מלאו דליים למהלך היום לשימוש בכביסה , שטיפה. לא היה חשמל והשתמשו רק בפנסי - נפט. היו ישנים מוקדם - כשירדה החשיכה וקמים השכם בבוקר - בזריחה . הם גידלו חיות משק ( תרנגולות, כבשים, ברווזים , פרות). הילדים שיחקו בחבל , גולות , פזאלים וב"גוגואים" , לא היו בתי - ספר לכן למדו במשק.
לאחר מאמצים רבים בעבודת השתילה הוצף המשק והכל נהרס. אז החליט סבא מנחם ז"ל לעבור לקיבוץ בית- העמק . לאחר שנתיים של קשיים רבים ללא הצלחה במשק החי , שמעו על עבודה שבה מחפשים מרכז תוצרת מהמשקים בבצת ומעבירים במרוכז לתנובה (כמו חלב , ירקות , עופות). הדבר דרש מעבר לבצת . סבא מנחם החליט לעבור לבצת , והדבר קרה בשנת 1962. בבצת התגוררו כ-7 שנים. סבתא ציפורה מאסה בחיי החקלאות והמשק , והחליטו לעבור לנהריה. הדבר קרה בשנת 1969 . הם התגוררו ברחוב קרן היסוד; ועד היום גרה סבתא ציפורה באותו הבית. בנהריה סבא מנחם למד בקורס מלצרות ועבד בבתי - מלון והארחה בצפון. הוא עבד גם במלונות בטבריה. היה מגיע הביתה פעם בשבועיים. סבתא ציפורה גידלה 5 בנות.
הפרק של ההורים: סבתי מיכל (בת לסבא מנחם ז"ל ולסבתא ציפורה) וסבי שמחה ז"ל (בן לסבא עבדוןז"ל ולסבתא ויקטוריה ז"ל) נפגשו בנהריה ונישאו.
יובל - אבי - הבכור מבין ארבעת ילדיהם , נולד בנהריה גדל והתחנך בנהריה.
סיגל - אמי - בכורה מבין 3 ילדים נולדה בחיפה גדלה והתחנכה בחיפה.
אמא סיגל ואבא יובל נפגשו במהלך השירות הצבאי , לאחר כמה שנים התחתנו וגרו בחיפה במשך כ-10 שנים.
אני - פז נולדתי בשנת 1998 בחיפה וגם אחי נולד בחיפה.
בשנת 2004 החליטו הורי לעבור לנהריה (כאשר אני עליתי לכיתה א) ומאז אנו גרים כאן
הפרק של ההורים: סבתי מיכל (בת לסבא מנחם ז"ל ולסבתא ציפורה) וסבי שמחה ז"ל (בן לסבא עבדוןז"ל ולסבתא ויקטוריה ז"ל) נפגשו בנריה ונישאו.

יובל - אבי - הבכור מבין ארבעת ילדיהם , נולד בנהריה גדל והתחנך בנהריה. סיגל - אמי - בכורה מבין 3 ילדים נולדה בחיפה גדלה והתחנכה בחיפה.אמא סיגל ואבא יובל נפגשו במהלך השירות הצבאי , לאחר כמה שנים התחתנו וגרו בחיפה במשך כ-10 שנים. אני - פז נולדתי בשנת 1998 בחיפה וגם אחי נולד בחיפה.בשנת 2004 החליטו הורי לחזור לנהריה (כאשר אני עליתי לכיתה א) ומאז אנו גרים כאן.

***