1940-1947

מרדכי ליברמן התחיל ב פעילותו בתחילת שנות ה 40 כבעל מכונית משא מסוג וולבו , שבה הוא הוביל חומרי בנין ל בנית המושבה . בשנת 1944 עברנו מחיפה בה נולדתי אני ואחי שי לבית שאבי בנה ושגבל עם בית הספר ויצמן שבו למדתי יחד בכתה עם שמשון שושני ,אלחנן טרסר (אקה התרסי) , בתיה שושני, משה גליק, ועוד . ילדותינו היתה מלאת תוכן וענין שהחלה בבית הספר ובחוגים אחרים שכללו את הימיה ו מועדון הטיסנים בהדרכתו של בבן (עזרא זנדמן ) זכרונו לברכה.הצג את ההמשך

כתבה המורה והסופרת הרצליה רז

כדי לספר על ראשית דרכי בנהריה , עלי לחזור שנים רבות לאחור.
הגעתי לקיבוץ "פלוגת עבודה געתון", עם נישואי לאפרים רז (כיום), אז היה שמו ארנה רוזנברג ,
ב-1941 בהיותי בת 20, כיום אני בת 90 .
שנים ראשונות אלה בעבודת ההוראה בביה"ס ויצמן בנהריה, היו גם שנים ראשונות להתיישבות האנשים בנהריה.

עם השואה, הגיעו עולי גרמניה ( הייקים) לנהריה , שהייתה אז מקום מבודד לחלוטין מהמרכז בת"א.
הם הגיעו עם הליפטים, אל אדמות, שרכשו בגרמניה באמצעות סוסקין.הצג את ההמשך

כתבו בתיה וזאב עמית

רבקה

עם תום לימודיה בסמינר " בית הכרם" בירושלים, פנתה רבקה למפקח לשם סידור עבודה עבורה.
המפקח הציע לה לעבוד בנהריה .
רבקה התנגדה בתוקף, בטענה שאינה דוברת גרמנית וגם אינה מכירה את המנטליות של תושבי נהריה ה"יקים". המפקח התעקש ואמר לה שאם לא תלך לעבוד בנהריה , לא תוכל לקבל השנה עבודה.
בלית ברירה הגיעה רבקה לנהריה לבי"ס ויצמן בשנת 1946.
למרות היסוסיה מצאה רבקה את הדרך הנכונה ליצירת קשרים טובים עם התלמידים וההורים.
ההורים קלטו מיד את כישוריה והתייעצו עמה בכל בעיות החינוך.
רבקה ידעה לשלב את דפוסי ההתנהגות "הצברית" עם המנטליות "היקית".הצג את ההמשך

ד"ר באטה אברמוב ילידת גרמניה ,עלתה ארצה ב-1939 , לאחר סיום לימודי רפואה ברומא בהצטיינות.

לאחר מגורים ביגור, חיפה , מצובה ,בית אלפא ועפולה הגיעה לנהרייה ב-27 לנובמבר 1947 , יומיים לפני ההצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה.

לפי תוכנית החלוקה הגליל המערבי היה אמור להיות חלק מן המדינה הערבית .

ד"ר אברמוב הגיעה לנהרייה עם בעלה רופא השיניים פטר דווידסון והבן הקטן יורם, כשהיא בחודש השביעי להריונה.

ד"ר ויידנפלד , רופא המושבה , הגיע לביתה והציע לה הצעה יוצאת דופן.

עד אותם ימים היו נשות נהרייה יולדות בחיפה, ואולם הנסיעה באוטובוס הייתה מסוכנת עקב יריות צלפים ערביים בואדי רושמייה .הצג את ההמשך

שמשון בובר

שמשון בובר היה דמות שכל ילדי נהריה בראשית שנות החמישים ידעו שיש בו משהו מיוחד. בעיני , עיני ילד ,הוא היה ענק אפוף הילה של גיבור. תמיד במכנסי ספורט קצרים, יחף , משופם וצרוב שמש. תמיד בתנועה, בצעדים גדולים על החול הזהוב וכל הזמן מחלק הוראות ומפריח חיוכי עידוד. נערים ובוגרים שנעו סביבו כל הזמן בין גלי הים לבין בית הסירות, ניסו להידמות לו, אבל איש לא היה גבה קומה כמוהו ,רחב כתפיים ושזוף כמו שמשון.הצג את ההמשך

שלום רב

רציתי רק לבקשכם לתקן שיבוש שם בהודעה שלכם שעניינה בית ליברמן והאתר.

מוזכר שם תורם התמונות אנדראס מאייר. דאגו לכתוב אנדראס ולא כפי שכתבתם.

ועוד תיקון: בכתבה על העצומה כמסמך מרגש צריך להיות - אריך להמן ולא ארנסט וכן קמפינסקי ולא קמפיסקי תודה

אמש עיינתי בעצומה למען בית ליברמן וממש שמחתי.גיליתי שם שמות רבים של בני משפחה וחברים שהיו נוף ילדותי. דרישות שלום עקיפות מדמויות שהיו גיבורי , חברים לגנון, לגן ,לבית הספר, לשכונה -- למה שאהבנו לכנות המושבה.ביני לביני חשבתי שריכוז כזה של אנשי איכות היה צריך להשפיע על אבות העיר נהריה לעשות הכל כדי שבית ליברמן יפרח. אבל זה כנראה לא קרה, בינתיים.כשהוספתי להרהר בעניין הגעתי למסקנה שהעומד בראש העיריה פשוט לא מכיר את מה שהיה פעם "המושבה".הצג את ההמשך

משפחת ישראלי נוצרה בהרי ירושלים אך עוצבה וגדלה בנהריה.
יהודה ישראלי (יוליוס פליישר) פגש את חנה (הנלורה פלק) ב-1939 בחברת הנוער של מעלה החמשה. שניהם היו אז בני תשע עשרה רחוקים ממשפחתם שנותרה באירופה הנאצית.הצג את ההמשך

כתבה דליה אונגר - פנקס

רותי ,בת כיתתי ,שכנתי וחברתי , גרה בלב שדה בור בצריף כדוגמת הצריפים של המתיישבים הראשונים בנהריה , העשוי חלקו מעץ וחלקו מלוחות פח שחוברו זה לזה ביד לא מיומנת. הוא היה מרוחק מן הרחוב חסר השם ,שמאוחר יותר נקרא רחוב הגליל והיום רחוב וייצמן ,אליו התחבר בשביל שנכבש ברגלי בני המשפחה והמבקרים את משפחת שיינס.

בחצר הבית היה מקלט שנותר מתקופת מלחמת השיחרור .בתוכו גרו החתולים של רותי ,ושם ראיתי לראשונה בחיי המלטה ,חוויה שעשתה עלי רושם אדיר ,והותירה בי את רישומה לאורך זמן.הצג את ההמשך

כתבה דליה אונגר - פנקסהצג את ההמשך