מאת מגדה אריאל

אבי אימי, פיליפ שרגא ליברמן, נולד בדרוהוביץ, גליציה ב 1868, כבכור לישראל ליברמן, מאמידי העיר, בעל קרקעות בהן נתגלו מרבצי שעווה (פרפין), חומר גלם מבוקש לתעשיית הנרות (הימים – לפני החשמל). האב היה אדוק ביותר, אוטוקרט שלא הרשה כל פקפוק בנכונות עמדותיו והחלטותיו. כל חייו הקדיש ללימודי קודש ואת עסקיו הותיר בידי פקידים שלא טמנו את ידם בצלחת. בחייו הארוכים הספיק לשאת ולקבור שלוש נשים ולהוליד שלושה עשר בנים ובנות. (בילדותי עוד הספקתי להכיר כמה מהם, אולם ידענו שסבא תומך ברובם בדרך זו או אחרת).

סבא-רבא ישראל ייעד, ללא כל היסוס, את בכורו פיליפ ללימודי קודש, מה עוד שהילד היה מוכשר מאד ונראה בעל כל הנתונים להפוך לעילוי. כך נשלח בגיל שלוש לחדר והמשיך לישיבה נחשבת. אולם פיליפ במהרה לא הסתפק בכך ושאף לרכוש השכלה רחבה, שפות מעבר ליידיש ולשון הקודש והן מתמטיקה וכל השאר. לא היה כל סיכוי להשיג את הסכמת האב לכך. פיליפ לא העיז לרכוש ספרי לימוד חילוניים בעיר מולדתו, שמא ייוודע הדבר לאביו; הוא כיתת את רגליו לעיר שכנה וקנה אותם שם בהסתר. בישיבה, מתחת לספרי הקודש, פתח אותם ובלע את תוכנם. כאשר היה בן שש עשרה, בערך, נתגלה הסוד לאביו אשר נזף בו קשות והעמידו בפני הברירה, לחדול מייד מעיסוקיו הנלוזים או להיות מוחרם על ידי המשפחה. הנער, אשר תאוות הלימודים בערה בעצמותיו, ברח לווינה, בכוונה למצוא דרך לפרנס את עצמו ולהמשיך בלימודים.