הפעמון שבתמונה שייך לעולה חדש שעלה ארצה ב- 1950, כשמדינת ישראל היתה רק בת שנתיים. הוא עלה מרומניה שנים מעטות אחרי השואה.

השנים הראשונות בארץ החדשה היו קשות מאוד. העולים נשלחו לקיבוצים או למעברות. העולה החדש בחר לגור במעברה בנהריה. במעברה קיבל מבנה קטן מפח, ללא שירותים ומים. השירותים וברזי המים הוקמו במרכז המעברה.

בשנת 1951 כאשר פרעו העירקים -המוסלמים ביהודים שבעירק, החליט ראש –המשפחה, שהיה סבה של אימי
(פואד גוהר זל") ,לעלות ארצה. הוא הגיע לארץ עם אישתו וששת ילדיו, הם הופנו לעיר נהריה.

סבתא, תמימה לבית זלוטניק, הייתה ביתו של קצין משטרה מנדטורי.היא נולדה ליד בצריף מעין חרוד שהיה בית החולים הראשון של קופת חולים בארץ.

המשפחה נדדה כל שלוש-ארבע שנים לעיר חדשה אך את רוב שנותיה חייתה סבתא באזור המרכז. בי"ס יסודי ברחובות, גמנסיה "הרצליה" וסמינר לוינסקי בתל-אביב.