מאת מגדה אריאל

אבי אימי, פיליפ שרגא ליברמן, נולד בדרוהוביץ, גליציה ב 1868, כבכור לישראל ליברמן, מאמידי העיר, בעל קרקעות בהן נתגלו מרבצי שעווה (פרפין), חומר גלם מבוקש לתעשיית הנרות (הימים – לפני החשמל). האב היה אדוק ביותר, אוטוקרט שלא הרשה כל פקפוק בנכונות עמדותיו והחלטותיו. כל חייו הקדיש ללימודי קודש ואת עסקיו הותיר בידי פקידים שלא טמנו את ידם בצלחת. בחייו הארוכים הספיק לשאת ולקבור שלוש נשים ולהוליד שלושה עשר בנים ובנות. (בילדותי עוד הספקתי להכיר כמה מהם, אולם ידענו שסבא תומך ברובם בדרך זו או אחרת).

סבא-רבא ישראל ייעד, ללא כל היסוס, את בכורו פיליפ ללימודי קודש, מה עוד שהילד היה מוכשר מאד ונראה בעל כל הנתונים להפוך לעילוי. כך נשלח בגיל שלוש לחדר והמשיך לישיבה נחשבת. אולם פיליפ במהרה לא הסתפק בכך ושאף לרכוש השכלה רחבה, שפות מעבר ליידיש ולשון הקודש והן מתמטיקה וכל השאר. לא היה כל סיכוי להשיג את הסכמת האב לכך. פיליפ לא העיז לרכוש ספרי לימוד חילוניים בעיר מולדתו, שמא ייוודע הדבר לאביו; הוא כיתת את רגליו לעיר שכנה וקנה אותם שם בהסתר. בישיבה, מתחת לספרי הקודש, פתח אותם ובלע את תוכנם. כאשר היה בן שש עשרה, בערך, נתגלה הסוד לאביו אשר נזף בו קשות והעמידו בפני הברירה, לחדול מייד מעיסוקיו הנלוזים או להיות מוחרם על ידי המשפחה. הנער, אשר תאוות הלימודים בערה בעצמותיו, ברח לווינה, בכוונה למצוא דרך לפרנס את עצמו ולהמשיך בלימודים.

בסערת מלחמת השחרור, בעוד חבריו פזורים ברובם ביחידות הפלמ"ח, הפל"ים ולימים – חיל הים, וכתגבורת למגיני קיבוץ יחיעם הנצור, התקבלה פניה של מוסדות התנועה לתפוס זמנית גבעה השולטת על הכביש צפונית מנהריה שזה עתה נפרץ. ב – 6 באוגוסט 1948 עולה הגרעין לגבעה זו, ומשתכן במבנים נטושים של מחנה בריטי לשעבר (לימים גבעת טרומפלדור).

מקור:מספר "נהריה-כפר הייקים"
עובדות ובעיות בסוף 1935

מקור:מספר "נהריה-כפר הייקים"
איך לומדים לגדל עופות ?

אני מספרת סיפור שסיפרה לי רעיה ברג (שם קודם:לוצקי), שהיא קרובת משפחה שלי (מעיין גרויסר) מצד סבתא שלי וורה גרויסר.
רעיה לוצקי נולדה בשת 5/10/1924 באוקראינה, בעיר סטלינו.
הסיפור מתחיל מאז פריצתה של מלחמת העולם השנייה.
באוקטובר 1941 משפחת לוצקי עזבה את העיר סטלינו ועברו לעיר סטלינגרד שברוסיה. רעיה היתה אז בת 17 שנה.

סיפורה של משפחת רצון
סבי וסבתי עלו לארץ ישראל מתוך תחושת של הגשמת הציונות .
סבי נולד ב1921 בתימן ועלה לישראל ב1943 בגיל 22 ,וקוראים לו דוד.

עצי שקמה הם העצים הראשונים שקדמו את המיסדים, עצי אשל עצים ראשונים שנטעו,עצי ארוקריה ניטעו בחזית זוגלובק וטוטי לוי שהפך קרלטון עצי אקליפטוס עצי ברוש הדקל הפך עץ שדרות, והזית בסמל העיר בשבט אשר.

הפעמון שבתמונה שייך לעולה חדש שעלה ארצה ב- 1950, כשמדינת ישראל היתה רק בת שנתיים. הוא עלה מרומניה שנים מעטות אחרי השואה.

השנים הראשונות בארץ החדשה היו קשות מאוד. העולים נשלחו לקיבוצים או למעברות. העולה החדש בחר לגור במעברה בנהריה. במעברה קיבל מבנה קטן מפח, ללא שירותים ומים. השירותים וברזי המים הוקמו במרכז המעברה.

בשנת 1951 כאשר פרעו העירקים -המוסלמים ביהודים שבעירק, החליט ראש –המשפחה, שהיה סבה של אימי
(פואד גוהר זל") ,לעלות ארצה. הוא הגיע לארץ עם אישתו וששת ילדיו, הם הופנו לעיר נהריה.

בשנת תשמ"ג , החליטו משרד החינוך ועירית נהריה , על הקמת בית ספר נוסף בדרומה של העיר.

ב – 1 בספטמבר 1983 , תשמ"ד נפתחו שערי בית ספרנו

ובו 8 כתות מ- א' עד ד'.

בית ספרנו נקרא על שם גולדה מאיר ז"ל , שהייתה ראש ממשלת ישראל בשנים 1969 עד שנת 1974.

כשהוקם ביה"ס, גולדה מאיר כבר לא היתה בחיים.