מאת מגדה אריאל

אבי אימי, פיליפ שרגא ליברמן, נולד בדרוהוביץ, גליציה ב 1868, כבכור לישראל ליברמן, מאמידי העיר, בעל קרקעות בהן נתגלו מרבצי שעווה (פרפין), חומר גלם מבוקש לתעשיית הנרות (הימים – לפני החשמל). האב היה אדוק ביותר, אוטוקרט שלא הרשה כל פקפוק בנכונות עמדותיו והחלטותיו. כל חייו הקדיש ללימודי קודש ואת עסקיו הותיר בידי פקידים שלא טמנו את ידם בצלחת. בחייו הארוכים הספיק לשאת ולקבור שלוש נשים ולהוליד שלושה עשר בנים ובנות. (בילדותי עוד הספקתי להכיר כמה מהם, אולם ידענו שסבא תומך ברובם בדרך זו או אחרת).

סבא-רבא ישראל ייעד, ללא כל היסוס, את בכורו פיליפ ללימודי קודש, מה עוד שהילד היה מוכשר מאד ונראה בעל כל הנתונים להפוך לעילוי. כך נשלח בגיל שלוש לחדר והמשיך לישיבה נחשבת. אולם פיליפ במהרה לא הסתפק בכך ושאף לרכוש השכלה רחבה, שפות מעבר ליידיש ולשון הקודש והן מתמטיקה וכל השאר. לא היה כל סיכוי להשיג את הסכמת האב לכך. פיליפ לא העיז לרכוש ספרי לימוד חילוניים בעיר מולדתו, שמא ייוודע הדבר לאביו; הוא כיתת את רגליו לעיר שכנה וקנה אותם שם בהסתר. בישיבה, מתחת לספרי הקודש, פתח אותם ובלע את תוכנם. כאשר היה בן שש עשרה, בערך, נתגלה הסוד לאביו אשר נזף בו קשות והעמידו בפני הברירה, לחדול מייד מעיסוקיו הנלוזים או להיות מוחרם על ידי המשפחה. הנער, אשר תאוות הלימודים בערה בעצמותיו, ברח לווינה, בכוונה למצוא דרך לפרנס את עצמו ולהמשיך בלימודים.

מתוך סיפורו האישי של שמשון ריחיים

כסלו תשס"ד – דצמבר 2003

ראשית תולדותיה של נהריה (זיכרון אישי של שמשון וינדמילר – ריחיים)

הגעתי לנהריה בחודש מרץ 1937 בגיל תשע, כל מה שאני מוסר מלפני כן, הינו עדות שמיעה ולאחר זאת אירועים שהעיר ותושביה עברו לפני.

התפתחות המושבה הייתה מהירה מאוד ונמשכה גם בימי מאורעות הדמים, שהתחילו באביב 1936. מהנתונים שנמסרו לוועדה המלכותית שנשלחה ארצה לחקור את גורמי המהומות, מתברר שבתאריך 7.10.36 ישבו כבר בנהריה 89 משפחות ו-180 בודדים, 432 נפש בסה"כ. מצבם הכלכלי של המתיישבים היה קשה.

סיפורו של ולטר נוימן ממיסדי נהריה (שנות חייו 1913 -2006 )

נהריה 22.9.1995 שמותי

הראיון נערך ע"י בני סלע, מתייחס לשנים 1913- 1955.

מקור:מספר "נהריה-כפר הייקים"
מבני הציבור

חיי המתיישבים בנהרייה 1937 (ג'ני קרמר)

מאחורי הרי הגליל עלתה השמש ומלאה את בית המתיישב בזוהר זהוב. אשת המתיישב יצאה מדלת ביתה, נעצרה לרגע, והשתאתה מול הפאר הזוהר, אל קרני השמש המזדקרות במהירות כלפי מעלה שביקעו את הזוהר הכסוף שהתפשט לרגלי ההרים ומלא את הגבעות והעמקים שלפניהם.

הצריף הקט / מאת טובית קרמר שמשון

עלינו ארצה אמי ושלושת ילדיה באוקטובר 1934 , אבי נשאר לעוד שנה בגרמניה, על מנת לחסל את המרפאה הגדולה שלו.ואולי גם בכדי לא לשרוף את כל הגשרים בבת אחת.

המרפאה הערבית של ד"ר מקס קרמר בשנים 1935 עד 1945 בנהרייה.
כתיבת זיכרונות של יני קרמר, משנת 1961 תורגם מגרמנית לעברית ע"י הבת טובית

זיכרונות של מאירה לפידות (בל) (ראיין גדעון סגלי) 5.10.06

- אחת משתי תאומות. לאחותה קוראים אילנה (היום בארה"ב).
- גרו בצריף ברחוב ויצמן מדרום לגעתון, ליד בית ספר ויצמן.
- ההורים הגיעו לנהריה בשנת 1936. הבנות נולדו בשנת 1937.