ביטחון

נכתב ע"י יוסף פריזם נובמבר 2011

.

בתאריך 29.11.1947 חגגנו ורקדנו ברחובות המושבה, אחר ההצבעה באו"מ על הכרזת המדינה, למרות שידענו שאנו מתוכננים לחיות בשטח הערבי של החלוקה. בגליל המערבי היה הגוש של נהריה, שבי ציון, רגבה ועברון. ולידם הכפר הערבי מזרעה, ופרדס אירני מדרום לנהריה . וכן 4 קיבוצים מבודדים: יחיעם חניתה אילון ומצובה,
ידענו כי ממתינה לנו תקופה קשה. והקשה ביותר היה הלא נודע, מה צופן לנו העתיד? היו מספר תושבים קטן שברח מנהריה, ביניהם ראש המועצה המקומית מר קאהן ומשפחתו.הצג את ההמשך

את הספור המעניין הבא שכתב ד"ר גור אלרואי מהחוג ללימודי ארץ ישראל
_____________________________________________________
ד"ר גור אלרואי, החוג ללימודי ארץ ישראל 25.3.10

מצאתי במאגר התמונות שלנו תמונה של יעקב רוזנבאום מהאוסף של פריזם. נכתב שם שיעקב רוזנבאום היה חברו של הצלם (פריזם)
היום ה-25.3.10 יתקיים בקריית ענבים טקס גילוי מצבה לנעדר יעקב רוזנבאום שנפל בקרב על נבי סמואל.הצג את ההמשך

יוסי אטלינגר , אלחנן אלטבך-אילת ורחל יגלינסקי-הס מספרים שבתקופת המאורעות 36-39 ,שכן ממזרח לנהריה כפר ערבי שנקרא חומימה .לעתים מזומנות ירו מן הכפר וגם מן "הגבעה" שנקראת היום גבעת אוסישקין, לעבר צריפי המתישבים. היריות תכפו בד"כ בלילות.

כדי להגן על עצמם מן הירי המתמשך, הקימו התושבים חומת מבלוקים או מביטון בגובה 1.20-1.50 מ' מזרחית לצריף ,כדי שיוכלו לישון בשקט מבלי להחשף לסכנת הירי.הצג את ההמשך

מתוך כתבה של צור ארליך שפורסמה בינואר 2010 בעיתון "מקור ראשון"

נהריה, אז מושבה והיום עיר, הייתה הגדולה שביישובים היהודיים בשטחים שיועדו למדינה הערבית. "אם לא יפרצו קרבות, ובמובן זה אני ביסודו של דבר אופטימי, נמשיך לגור כאן בשלווה", כתב מנהריה לילדיו שבחו"ל, ביום ל' בנובמבר 1947, האיכר אוטו מאייר. את המכתב, הכתוב גרמנית, תרגם למעננו בנו אנדריאס מאייר. "אמנם ככל הנראה נחייה בצמצום רב, אך בכל זאת נשרוד. איך ייראו היחסים שלנו עם פלשתינה היהודית – זה יהיה תלוי לגמרי בשאלה אם יימצא מודוס ויוונדי כלשהו בין שתי הפלשתינות.הצג את ההמשך

דברים לזכרו של אלכסנדר קירשבראון (קירשברוין) מראשוני מייסדי נהריה.
נולד בוארשה בשנת 1909 – נהרג בשנת 1943 בנהריה.

אלכסנדר קירשבראון נולד, גדל והתחנך במשפחה שורשית וחמה, אשר היהדות ומהותה היו אבן יסוד לחייה והתנהלותה הפרטיים והציבוריים.
אביו, אליהו יוסף קירשברוין היה בין מייסדי תנועת "אגודת ישראל" העולמית, ושימש כיו"ר שלה בפולין, מייסד בית החולים היהודי בוארשה וכיהן כנשיא הקהילה בוארשה וכציר ב"סיים" (הפרלמנט הפולני) עד יום מותו בשנת 1931.הצג את ההמשך

טוב,ההתרגשות הגיל...שכחתי להדביק את העיקר...

לרגל פטירתו של שמשון בובר יהי זכרו ברוך,נכנסתי לאתרים שונים באינטרנט כדי לחזק את הזכרון שיש לי ממנו.

איש גדול ממדים וחזק השולט ביד רמה בחניכי הימיה
.זה מה שמצאתי,כרגע.חשבתי שתמצאו בזה ענין.

נהריה סיפורי ראשונים וים – אגרת מספר 51

סיור בחלקת הראשונים ובחלקת לוחמי תש"ח בבית העלמין נהריה

"כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד " (ירמיהו ל"א) בעקבות מייסדים ומגינים – סיור בחלקת הראשונים ובחלקת לוחמי תש"ח בבית העלמין נהריה.הצג את ההמשך

בעקבות מייסדים ומגינים
סיור בחלקת הראשונים ובחלקת לוחמי תש"ח בבית העלמין נהריה

"כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד " (ירמיהו ל"א) בעקבות מייסדים ומגינים – סיור בחלקת הראשונים ובחלקת לוחמי תש"ח בבית העלמין נהריה
..."הכבוד הגדול ביותר שאפשר להעניק לכל המתים הרבים ... הוא לעמוד מולם ולנסות לזכור אותם, את פניהם, את גופם, את כאבם האחרון, את בגידת החיים, את תעלומת הכבוד, את הפגז או המוקש, את כלילת השמים, את המילים הארוגות להפליא שאומרים לפעמים בשמם, לשווא." (יורם קניוק).הצג את ההמשך

בשנת 1934 הגתי בעליה בלתי לגלית, והחזירו אותי חזרה לליטא. השארתי את משפחתי: אמא, אח בכור (שהיה בשבילי אבא) ושתי אחיות. אחי נתן לי כסף כדי שאוכל לעלות לארץ.

לאחר כחצי שנה בפלוגה החלטתי שאני רוצה לשלוח כסף למשפחתי בליטא, ולכן הגשתי בקשה לנציבות בית''ר, כדי שאוכל לעבוד ולהרווויח כסף.

הגעתי בתור בית''רי לנהריה מליטא ב- 28.5.1935 הצטרפתי לפלוגת בית''ר. נהריה היתה כולה ים וחול. בשנה זו היתה גם עליתם של יהודים מגרמניה.הצג את ההמשך

‏
ב-26 למאי 1948 נסע ד"ר רילף , מנהל ביה"ס היסודי, באופניו לתחילת המשמרת של ההגנה האווירית על מגדל המים. בדרכו פגש תושבים נסערים, שהצביעו לעבר השמים. בשמים חגו מטוסים. ד"ר רילף תהה, מדוע אין מפעילים את הצופרים כדי להזהיר את התושבים. בהגיעו למגדל המים, נועץ עם קודמו בתפקיד, שהיה אמור לסיים את המשמרת.הצג את ההמשך

מקור-יצחק רגב,לקט סיפורי עריכה, נהריה במצור, סיפורי מעפילים.

מצות לפסח

א

עוד לפני מלחמת העצמאות השתוללה בכבישי הארץ מלחמה קשה בין יהודים
לבין ערביי הארץ. הערבים ניתקו, בכל מקום שיכלו, את הדרכים שהובילו
את הישובים היהודים. כך גם עשו בכביש נהריה חיפה.הם חסמו את הכביש
ליד עכו ולא נתנו לרכב יהודי לעבור בו. שלשה יהודים, עובדי חברת
החשמל, שניסו לעבור במחסום, נהרגו במקום. נהריה וכל הגליל המערבי
נותקו ביבשה ממרכז הארץ. ההצלה באה מהים. קשרו דוברה גדולה (היא נקראה
"מאונה" בערבית) אל סירת מנוע, עליה העבירו אנשים,דברי דואר למושבה
והחזירו אנשים, תוצרת חקלאית ודברים אחרים מהים.הצג את ההמשך