מרכז תיעוד לתולדות העיר מראשיתה עד עצם היום הזה — סיפורים ותגובות שנכתבו על ידי אנשי העיר ואוהביה
.
בתאריך 29.11.1947 חגגנו ורקדנו ברחובות המושבה, אחר ההצבעה באו"מ על הכרזת המדינה, למרות שידענו שאנו מתוכננים לחיות בשטח הערבי של החלוקה. בגליל המערבי היה הגוש של נהריה, שבי ציון, רגבה ועברון. ולידם הכפר הערבי מזרעה, ופרדס אירני מדרום לנהריה . וכן 4 קיבוצים מבודדים: יחיעם חניתה אילון ומצובה,
ידענו כי ממתינה לנו תקופה קשה. והקשה ביותר היה הלא נודע, מה צופן לנו העתיד? היו מספר תושבים קטן שברח מנהריה, ביניהם ראש המועצה המקומית מר קאהן ומשפחתו.הצג את ההמשך
בנימין וילי ראושניץ
05.05.1994 – 22.08.1925
תולדות חיים
בנימין וילי ראושניץ נולד ב 22.08.1925 בוינה, בירת אוסטריה לאב קרול, רפד במקצועו ובעל אזרחות צ'כוסלובקית ולאם תרזה (שרה) ילידת וינה אף היא. האם לא נולדה כיהודיה והתגיירה טרם נישואיה.הצג את ההמשך
ששים שנה שמשרד החינוך הפנה מורים עולים חדשים לערי השדה לפתוח מוסדות חינוך בשיכוני עולים ובמעברות.
בתחילת שנות החמישים שטפו גלי עלייה את הארץ. כל יישוב קבל על עצמו לקלוט, מי ברצון ומי מתוך הכרח, מספר עולים כמספר התושבים ביישוב. רוב המורים שהגיעו לפריפריה היו עולים שרק עלו ארצה. משרד החינוך הטיל עליהם לפתוח בתי ספר, כדי לקלוט את ילדי העולים גילאי שש עד ארבע עשרה.
להלן סיפורי האישי כמנהל במערכת החינוך בנהריה, כדוגמה לפועלם של עשרות מנהלים אשר התמודדו עם בעיות אין-ספור בשנותיה הראשונות של המדינה.הצג את ההמשך

ברכות ליוזמים ולמשתתפים הצלחה בחידון נהרידע בסימן 75 שנים לנהריה.
נהרידע חידון וירטואלי (אינטרנטי) לתלמידי כיתות ו בנהריה
הצג את ההמשך
מרכז הקצה מזמין אתכם, תושבי נהריה, לשלוח או להביא לקצה צילומים מראשית ימיי נהריה. הצילומים יוצגו לאורך סדרת התערוכות לכבוד שנת 75 לנהריה.
כדי לספר על ראשית דרכי בנהריה , עלי לחזור שנים רבות לאחור.
הגעתי לקיבוץ "פלוגת עבודה געתון", עם נישואי לאפרים רז (כיום), אז היה שמו ארנה רוזנברג ,
ב-1941 בהיותי בת 20, כיום אני בת 90 .
שנים ראשונות אלה בעבודת ההוראה בביה"ס ויצמן בנהריה, היו גם שנים ראשונות להתיישבות האנשים בנהריה.
עם השואה, הגיעו עולי גרמניה ( הייקים) לנהריה , שהייתה אז מקום מבודד לחלוטין מהמרכז בת"א.
הם הגיעו עם הליפטים, אל אדמות, שרכשו בגרמניה באמצעות סוסקין.הצג את ההמשך
יוסי אטלינגר , אלחנן אלטבך-אילת ורחל יגלינסקי-הס מספרים שבתקופת המאורעות 36-39 ,שכן ממזרח לנהריה כפר ערבי שנקרא חומימה .לעתים מזומנות ירו מן הכפר וגם מן "הגבעה" שנקראת היום גבעת אוסישקין, לעבר צריפי המתישבים. היריות תכפו בד"כ בלילות.
כדי להגן על עצמם מן הירי המתמשך, הקימו התושבים חומת מבלוקים או מביטון בגובה 1.20-1.50 מ' מזרחית לצריף ,כדי שיוכלו לישון בשקט מבלי להחשף לסכנת הירי.הצג את ההמשך
כתבו בתיה וזאב עמית
עם תום לימודיה בסמינר " בית הכרם" בירושלים, פנתה רבקה למפקח לשם סידור עבודה עבורה.
המפקח הציע לה לעבוד בנהריה .
רבקה התנגדה בתוקף, בטענה שאינה דוברת גרמנית וגם אינה מכירה את המנטליות של תושבי נהריה ה"יקים". המפקח התעקש ואמר לה שאם לא תלך לעבוד בנהריה , לא תוכל לקבל השנה עבודה.
בלית ברירה הגיעה רבקה לנהריה לבי"ס ויצמן בשנת 1946.
למרות היסוסיה מצאה רבקה את הדרך הנכונה ליצירת קשרים טובים עם התלמידים וההורים.
ההורים קלטו מיד את כישוריה והתייעצו עמה בכל בעיות החינוך.
רבקה ידעה לשלב את דפוסי ההתנהגות "הצברית" עם המנטליות "היקית".הצג את ההמשך
מתוך כתבה של צור ארליך שפורסמה בינואר 2010 בעיתון "מקור ראשון"
נהריה, אז מושבה והיום עיר, הייתה הגדולה שביישובים היהודיים בשטחים שיועדו למדינה הערבית. "אם לא יפרצו קרבות, ובמובן זה אני ביסודו של דבר אופטימי, נמשיך לגור כאן בשלווה", כתב מנהריה לילדיו שבחו"ל, ביום ל' בנובמבר 1947, האיכר אוטו מאייר. את המכתב, הכתוב גרמנית, תרגם למעננו בנו אנדריאס מאייר. "אמנם ככל הנראה נחייה בצמצום רב, אך בכל זאת נשרוד. איך ייראו היחסים שלנו עם פלשתינה היהודית – זה יהיה תלוי לגמרי בשאלה אם יימצא מודוס ויוונדי כלשהו בין שתי הפלשתינות.הצג את ההמשך
