מאת מגדה אריאל

אבי אימי, פיליפ שרגא ליברמן, נולד בדרוהוביץ, גליציה ב 1868, כבכור לישראל ליברמן, מאמידי העיר, בעל קרקעות בהן נתגלו מרבצי שעווה (פרפין), חומר גלם מבוקש לתעשיית הנרות (הימים – לפני החשמל). האב היה אדוק ביותר, אוטוקרט שלא הרשה כל פקפוק בנכונות עמדותיו והחלטותיו. כל חייו הקדיש ללימודי קודש ואת עסקיו הותיר בידי פקידים שלא טמנו את ידם בצלחת. בחייו הארוכים הספיק לשאת ולקבור שלוש נשים ולהוליד שלושה עשר בנים ובנות. (בילדותי עוד הספקתי להכיר כמה מהם, אולם ידענו שסבא תומך ברובם בדרך זו או אחרת).

סבא-רבא ישראל ייעד, ללא כל היסוס, את בכורו פיליפ ללימודי קודש, מה עוד שהילד היה מוכשר מאד ונראה בעל כל הנתונים להפוך לעילוי. כך נשלח בגיל שלוש לחדר והמשיך לישיבה נחשבת. אולם פיליפ במהרה לא הסתפק בכך ושאף לרכוש השכלה רחבה, שפות מעבר ליידיש ולשון הקודש והן מתמטיקה וכל השאר. לא היה כל סיכוי להשיג את הסכמת האב לכך. פיליפ לא העיז לרכוש ספרי לימוד חילוניים בעיר מולדתו, שמא ייוודע הדבר לאביו; הוא כיתת את רגליו לעיר שכנה וקנה אותם שם בהסתר. בישיבה, מתחת לספרי הקודש, פתח אותם ובלע את תוכנם. כאשר היה בן שש עשרה, בערך, נתגלה הסוד לאביו אשר נזף בו קשות והעמידו בפני הברירה, לחדול מייד מעיסוקיו הנלוזים או להיות מוחרם על ידי המשפחה. הנער, אשר תאוות הלימודים בערה בעצמותיו, ברח לווינה, בכוונה למצוא דרך לפרנס את עצמו ולהמשיך בלימודים.

סיפורם של מסמכים מעזבון משפחת נוימן( המסמכים במקור נמצאים במוזיאון היקים בתפן)

*********************************************************************************

מסמך מס' 1.

רשיון הנהיגה של אבי ולטר נוימן עם צלב הקרס הוצא בגרמניה הנאצית ב- 1937 לפני העלייה לפלשתינה.

מתוך סיפורו האישי של שמשון ריחיים

כסלו תשס"ד – דצמבר 2003

ראשית תולדותיה של נהריה (זיכרון אישי של שמשון וינדמילר – ריחיים)

הגעתי לנהריה בחודש מרץ 1937 בגיל תשע, כל מה שאני מוסר מלפני כן, הינו עדות שמיעה ולאחר זאת אירועים שהעיר ותושביה עברו לפני.

תחילת הסיפור בשנת 1937 ליד מגדל המים שורת אוהלים, שעברו לגבעת בית הספר לימים ויצמן, המשך הסיפור בתקופת המאורעות, 1936 – 1939, הותקף המשק ונדרשה הגנה על המקום. גרעין של קיבוץ עברון הגיע למקום, חלקו התגורר בקומה התחתונה של הבית וחלקו הקים את מחנהו דרומית לבית. על הגג נבנה מגדל תצפית.

בסערת מלחמת השחרור, בעוד חבריו פזורים ברובם ביחידות הפלמ"ח, הפל"ים ולימים – חיל הים, וכתגבורת למגיני קיבוץ יחיעם הנצור, התקבלה פניה של מוסדות התנועה לתפוס זמנית גבעה השולטת על הכביש צפונית מנהריה שזה עתה נפרץ. ב – 6 באוגוסט 1948 עולה הגרעין לגבעה זו, ומשתכן במבנים נטושים של מחנה בריטי לשעבר (לימים גבעת טרומפלדור).

מסולם צור למעלות-תרשיחא

כתב: שי רוזן - מדריך וחוקר ארץ ישראל, מתמחה בטיולים נושאיים, טל. 050-5495720

נתחיל את טיולנו בכביש העולה לחניתה מכיוון העיירה שלומי. באחד מעיקולי הדרך נפנה מזרחה בדרך עפר המסומנת בסימון שבילים כחול. הדרך תוביל אותנו עד לחניון ולשחזור החומה והמגדל של חניתה תחתית.

שיירה שלנו- סיפורה של שיירת יחיעם

כתב: שי רוזן – מדריך וחוקר ארץ ישראל, מתמחה בטיולים נושאיים, טל. 050-5495720

הימים האחרונים של חודש מרס 1948 היו קשים ליישוב היהודי בארץ ישראל. ארבעת החודשים שעברו, מיום החלטת עצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל, אופיינו בעימות הולך וגובר ביו האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה היהודית בארץ ישראל.

מקור: ספר של דוד קורן "הגליל המערבי במלחמת העצמאות"

קיץ 1947
בן-גוריון מסייר בגליל המערבי.

14.10.1947
גולדה מאירסון, נציגת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, מבקרת בנהריה ונפגשת עם נציגי הישובים.

17.11.1947
אנית המעפילים "עליה" מגיעה לנהריה.

29.11.1947