בית ספר

כתבה המורה והסופרת הרצליה רז

כדי לספר על ראשית דרכי בנהריה , עלי לחזור שנים רבות לאחור.
הגעתי לקיבוץ "פלוגת עבודה געתון", עם נישואי לאפרים רז (כיום), אז היה שמו ארנה רוזנברג ,
ב-1941 בהיותי בת 20, כיום אני בת 90 .
שנים ראשונות אלה בעבודת ההוראה בביה"ס ויצמן בנהריה, היו גם שנים ראשונות להתיישבות האנשים בנהריה.

עם השואה, הגיעו עולי גרמניה ( הייקים) לנהריה , שהייתה אז מקום מבודד לחלוטין מהמרכז בת"א.
הם הגיעו עם הליפטים, אל אדמות, שרכשו בגרמניה באמצעות סוסקין.הצג את ההמשך

יוסי אטלינגר , אלחנן אלטבך-אילת ורחל יגלינסקי-הס מספרים שבתקופת המאורעות 36-39 ,שכן ממזרח לנהריה כפר ערבי שנקרא חומימה .לעתים מזומנות ירו מן הכפר וגם מן "הגבעה" שנקראת היום גבעת אוסישקין, לעבר צריפי המתישבים. היריות תכפו בד"כ בלילות.

כדי להגן על עצמם מן הירי המתמשך, הקימו התושבים חומת מבלוקים או מביטון בגובה 1.20-1.50 מ' מזרחית לצריף ,כדי שיוכלו לישון בשקט מבלי להחשף לסכנת הירי.הצג את ההמשך

כתבו בתיה וזאב עמית

רבקה

עם תום לימודיה בסמינר " בית הכרם" בירושלים, פנתה רבקה למפקח לשם סידור עבודה עבורה.
המפקח הציע לה לעבוד בנהריה .
רבקה התנגדה בתוקף, בטענה שאינה דוברת גרמנית וגם אינה מכירה את המנטליות של תושבי נהריה ה"יקים". המפקח התעקש ואמר לה שאם לא תלך לעבוד בנהריה , לא תוכל לקבל השנה עבודה.
בלית ברירה הגיעה רבקה לנהריה לבי"ס ויצמן בשנת 1946.
למרות היסוסיה מצאה רבקה את הדרך הנכונה ליצירת קשרים טובים עם התלמידים וההורים.
ההורים קלטו מיד את כישוריה והתייעצו עמה בכל בעיות החינוך.
רבקה ידעה לשלב את דפוסי ההתנהגות "הצברית" עם המנטליות "היקית".הצג את ההמשך

הכתבה נכתבה ע"י ידידה קאולי (בתו של ד''ר שלמה רילף) ושי קאולי

"תל נהריה" מרכז את כל המימצא הארכיאולוגי שנמצא באזור נהריה

יוזמה ייחודית של בית הספר בגין נהריה, שנולדה בעקבות עבודת המ.א, של דוד קסוס בנושא 'בדרך אחרת מבית הספר למוזיאון' וחזונה של רוני טלמור מנהלת בית הספר לשלב לימודי ארכיאולוגיה., ללמודי ארכיאולוגיה שחברנו ללימודי התנ'ך בכיתות ה' בתוכנית יחודית, "איפה נמצאת גברת ארכיאולוגיה ?"
הצג את ההמשך

סיפורה של משפחת רצון
סבי וסבתי עלו לארץ ישראל מתוך תחושת של הגשמת הציונות .
סבי נולד ב1921 בתימן ועלה לישראל ב1943 בגיל 22 ,וקוראים לו דוד.הצג את ההמשך

הסיפור משפחתי שלי – משפחת שוסטר
כותבת: ענת אן-אלי

ה"רומן" של הורי, ברוריה וצבי שוסטר ז"ל, עם המושבה נהריה, החל בראשית שנת 1946.
הורי גרו אז בעיר התחתית בחיפה, ברח' העצמאות, בבנין משותף, בדירה שאותה חלקו יחד עם עוד 3 משפחות. לכל משפחה היה חדר אחד, המטבח והשרותים היו משותפים.
יש לזכור שמדובר על התקופה שלפני קום המדינה.הצג את ההמשך

בריכת השחייה היחידה של נהריה מעלה אזוב וירוקת, בה לומדים אנו הקטנים לשחות בדרכם של הנערים והנערות, חברי הימיה שהיו בעינינו כאלילים נערצים. במבנה השייך לימיה למדנו באותו זמן גם רקמה ועבודות יד שונות במסגרת של ויצ"ו בנהריה. כך, שלמעשה באותה סככת סירות ישנה, התרכזו חיי החברה והספורט שלנו.הצג את ההמשך

בשנת 1936 הקימו צריף קטן, במגרש ע"י העירייה של היום, ובו היו 8 ילדים מכל הגילאים עד גיל 17. הילדים דברו רק גרמנית. הבדל בגילים, והמעבר ממסגרת נוקשה בגרמניה ליי כפר בארץ, גרמו לכך שילדים אלה פרקו כל עול. לא היו מוכנים ללמד. קפצו דרך חלון הצריף והמורה היחיד, מר ריזנברג נאלץ לרדוף אחריהם ולאספם לבית הספר.הצג את ההמשך