סיפורה של משפחת הס – יצחק ורות
בשנת 1936 הגיעה לנמל חיפה בספינה בשם "גלילה". על הספינה היו משפחת הס שמנתה את יצחק ורות הס ובנותיהם רחל בת ה- 5 ומרים בת ה-3 (מרים סבתא שלי). כל בני משפחת הס נולדו בגרמניה. לאחר עליית היטלר לשלטון החלה עזיבת יהודים את גרמניה ובמהרה נגמרו אשרות הכניסה לארץ. משפחת הס הצליחה להשיג אשרות כניסה לארץ פלשתינה דרך שווייץ בעזרת מסעדן מהעיר בזל בשוויץ ועלו לספינה דרך איטליה והגיעו לארץ.
בתחילת דרכה של משפחת הס הם גרו אצל קרובי משפחה בשם קאופר. רות הס עבדה בכל מיני עבודות כולל בניקיון וככובסת אצל משפחת שטראוס . בהמשך הזמן הם קנו חלקת אדמה בדרום נהריה (רחוב קפלן 26 כיום) ובנו צריף קטן.
הקמת המכולת הפרטית הראשונה בנהריה – מכולת הס
את הצריף חילקו לשני חלקים. בחלק הראשון הם הפכו אותו לדירה קטנה, ובה הם התגוררו. חדר אחד של הצריף הוקצה למכולת, והם פתחו חנות קטנה שהיתה המכולת הפרטית הראשונה בנהריה בשם "מכולת הס". באדמה מסביב הם גידלו ירקות שונים, תירס ועצי פרי.
משפחת הס פתחה את החנות הפרטית שלהם בניגוד לרצון הקופרטיב, שלהם היה המונופול על נהריה, ולכן הפגינו התנגדות לפתיחת החנות וניסו להכישלם. (הקופרטיב הינו התאגדות החלאים בנהריה. הם הקימו מחסן לאספקה לתרנגולות, בניין לקבלת ירקות והכנה למשלוח ושיווק וכן צרכניה גדולה.
כל בני המשפחה עזרו במלאכה. הסבתא רבא שלי רות הס ניהלה את המכולה ביעילות, בחריצות ובהרבה עבודת כפיים. היא בעצמה הכינה מצרכים שונים ומכרה אותם במכולת, מצרכים כגון: כרוב כבוש, דגים מלוחים, מלפפונים חמוצים, גבינה ועוד
סבא רבא שלי יצחק הס, עבד במשרה מלאה במכולת יחד עם רות. הוא חילק חלב ומצרכים ומכר אותם לתושבי נהריה הגרים במקומות מרוחקים מהחנות, בחלוקה אישית על אופניו
למשפחה היתה עז לצריכה ביתית. רות הס קיבלה הדרכה לחליבה מריינהרד שטראוס שהיה מגיע כל בוקר בשעה 05:00 בבקר להדגים כיצד חולבים.
עם הזמן בני הזוג בנו באותו המקום את ביתם הקטן, שחלק ממנו הם הקדישו למכולת שעתה היתה גדולה יותר.
את הסיכום כתבה נופר זאבי תלמידת כיתה ד' בית ספר גולדה 2005
משפחות נהריה - משפחת שייניס (שרלוטה הרמן)
אמי, שרלוטה הרמן היתה מראשוני נהריה, כמתישבת רווקה. המשק היה קרוב לבית קרמר ( היום רחוב הרצל).
ב-1939 יצחק שייניס ושרלוטה אמי - נישאו.
ב- 1941 הורי נאלצו למכור את המגרש והבית, ואז גרנו ברחוב סולם-צור, היום ז'בוטינסקי. שם זכיתי באחי, שנולד ב-1945. מ-1947 גרנו ברחוב הגליל (וויצמן).
ב- 1952 עזבנו את נהריה. הקשרים החברתיים של הורי וגם שלי נותרו בעינם, והזכרונות רבים.
פרסום תגובה חדשה