בטחון בנהריה

בעית הביטחון

בשנים הראשונות בעית הבטחון לא הייתה רצינית והסתפקנו בשמירה כנגד גנבים ומשוטטים שונים. צבי ניסנוב מטבריה היה השומר הראשון שהועסק בנהריה ב 1934. הוא כיהן גם כמוכתר, כלומר ייצג את התושבים כלפי הבריטים והשכנים הערבים. בלילה הוא סייר לאורך הגדרות למנוע הסתננות למושבה, ביום הוא הופיע במדים צבאיים, כך ייצג אותנו כלפי השכנים הערבים מבלי לפגוע בהם. היו לו חושים טובים, הוא שמר על קשרים טובים עם השייחים הערבים שבסביבה וגם העסיק שומר ערבי נוסף בשם אבו פוסי. מצב אידאלי זה השתנה עם פרוץ המאורעות של 1936. תחילה הוחלף השומר הערבי בשומר יהודי. נהריה הרויחה מהעובדה בכך שהסוכנות היהודית, בהסכמת המנדט הבריטי הקימה את משטרת הישוב. פריץ דויד, יליד 1910 ממנהיים התגייס ושרת בתחנת המשטרה כסמל מחלקה מ 1939 ועד 1944 והיה אחראי על הבטחון של הגליל המערבי. במקביל הקים יחד עם חיים ברמן, יעקוב פאוקר וחיים גינסבורג את סניף "ההגנה" בנהריה ושימש כמפקדו.

תקופת המאורעות 1936 - 1939

כוחות העזר של משטרת נהריה מנו בשנת 1936 ששה אנשים. הם צוידו ברובי צייד וגם ברובים בריטים. החל משנת 1937 אומנו כמעט כל הגברים שהיו בגיל גיוס ע"י אנשי ההגנה, להיות כח עזר לכוחות המשטרה. אנדריאס מאייר זוכר: "היו גם בריטים שחיבבו אותנו. היה סמל בריטי בשם פיש שהביא איתו ארגז תחמושת ואימן אותנו, חברי ההגנה, בירי על חוף הים". על המצב ב 1936 כותב פריץ דויד: "בסתיו 1936 המצב היה כה חמור עד שנאלצנו בלילות, בגלל מחסור במגינים, לקצר את קווי ההגנה שלנו. נשים וילדים אשר לא התגוררו בבתי אבן והצריפים שלהם היו בפריפריה הועברו לישון במרכז המושבה. 3 שנים קשות עברו על נהריה. אנדריאס מאייר זוכר שבלילות נורתה אש על נהריה מהגבעות הסמוכות. מדובר היה בסכנה מוחשית שגרמה לבידודה המוחלט של נהריה. כל הגברים במושבה שמרו במשמרות בנות 4 שעות, מוצבים בעמדות שהקיפו את המושבה. במקום היו מספר רובים, חלקם כלל לא חוקי, אותם סיפקה ההגנה. אביו של אנדריאס היה צייד בגרמניה, כך כלל אוסף הנשק הנהרייני גם את שני רובי הצייד שלו, ברשיון, הבריטים אירגנו את כח ההגנה היהודי במקום, לכן כאשר הערבים פתחו ביריות לעבר המושבה גויס כח העזר. הגיוס עצמו נעשה ע"י האדם האחראי לכך בעזרת מוט ברזל בו היכה בכח על צינור ברזל אחר בן 6 צול. כך עבד "פעמון האזעקה" של נהריה אותו שמעו למרחקים, בעזרתו הוקפצו האנשים לעמדות ונכנסו לכוננות. אנדריאס מאייר היה בתקופה זו חבר במכבי הצעיר. חבר אחר בקבוצה היה עזרא רייך שעבד איתו במסגריה, הוא היה בנו של אחד ממייסדי נהריה - מילטון ריכרד. בקבוצה הייתה גם יהודית הירשפלד הבת של ד"ר הירשפלד שניהל את הדואר המקומי, כמו כן קורט זליגמן, אלברט זילברשמידט, חנה וינדמילר - בת של השכנים מרהדה,Rheda, בגרמניה, אגון דורנר, רות לוי - קרובת משפחה של יוסף לוי ממייסדי נהריה ויוליה ברוך. כאשר לא נישמעו יריות בסביבה, שיחקה הקבוצה לעיתים קרובות פינג פונג. על כל אדם הוטל תפקיד הגנה ספציפי: אנדריאס לדוגמא, עשה תצפיות ממגדל המים מצויד במכשיר קשר מסוג מורס. הקשר נשמר עם חיפה ומאוחר יותר גם עם הקיבוצים בסביבה, אשר בהקמתם עזרו גם אנשי נהריה. זה היה הקשר היחידי לעולם החיצוני שלא עבר את הביקורת של הבריטים. בתקופה זו החלה גם העליה הבלתי חוקית לארץ ומכשירי המורס שמשו לתקשורת עם אוניות המעפילים.