סיפור הגעתה של בני משפחת אלבז לנהרייה

סיפורי עלייה

התיישבות בנהרייה
סיפור אישי אודות תחילת המגורים בנהרייה

ראיון עם הגב' רחל אלבז

תאריך הראיון: 2 בפברואר 2011

שם המראיי/נת : מאיה בר לב (בית ליברמן – המוזיאון לתולדות נהרייה)

פרטים אישיים

שם משפחה: אלבז (לבית חזן)

שם פרטי: רחל

שכונת מגורים נוכחית בנהרייה: טרומפלדור

שנת לידה: 1930

תאריך עלייה לארץ: 18.10.1955

ארץ מוצא: מרוקו

תאריך הגעה לנהרייה: תחילת 1957

סיפור העלייה וההתיישבות בנהרייה

1. מה הייתה הסיבה שבגללה הוחלט לעלות לארץ?

עלינו לארץ בגלל ציונות. בתקופה זו חיי היהודים במרוקו היו עדיין טובים.

2. האם ההחלטה נתקבלה הרבה לפני ביצוע העלייה בפועל? או שהביצוע היה בסמוך להחלטה?

מרגע שעלה הרעיון לעלות ארצה ועד לביצוע העלייה בפועל עברה פחות משנה. היה צורך בתשלום לפעילי עלייה "מתחת לשולחן" כדי לקדם את ביצוע העלייה.

3. באיזו דרך הגעת לארץ?

הפלגנו באוניה מקזבלנקה שבמרוקו למרסיי בצרפת. שם שהינו במחנה המעבר "קונדרנס" כשבועיים. לאחר מכן הפלגנו באוניה "ירושלים" ממרסי לנמל חיפה.

4. באיזו מסגרת הגעת לארץ? כבודד/ת, משפחה, קבוצה של עליית נוער וכו'?

הייתי נשואה. הגעתי עם בעלי ניסים ז"ל + 3 ילדים ובהריון בחודש שמיני. אני עצמי הייתי אז בת 25 וילדי היו בגילאים שבין שנה וחצי ועד גיל 7.

5. האם הגעת ישירות לנהרייה או שהיו לך תחנות נוספות לפני ההגעה לנהרייה?

האוניה הגיעה לנמל חיפה. באותה העת הייתי הרה וההיריון היה קשה. בלילה הובלנו כמו שמובילים בהמות מנמל חיפה ליישוב בר גיורא שנמצא אחרי ירושלים. בדרך עוד ריססו אותנו בחומר D.D.T.. זאת למרות שהיינו מאד מטופחים ולבושים באלגנטיות. היינו לבושים חגיגית כמו לחתונה. בכיתי והתנגדתי, אבל אמרו לנו שאין מה לעשות וזה הנוהל. הבטיחו לנו מראש שנגור בירושלים ובבוקר מצאנו עצמנו במושב מוקף בפדאיון (אלה היו מחבלים פלסטינים שפעלו בישראל בשנות החמישים והשישים ופגעו ביהודים), שועלים, הרים, גבעות, שממה ושפע של אבנים. היינו מטופלים ב 3 ילדים קטנים ובהריון עם ילד רביעי. בלילה הוכנסנו לדירה כלשהי ורק בבוקר ראינו את הסביבה הקשה. נשארנו שם חודשיים. בעלי ז"ל אמר, שאין מה לעשות, צריך לעבוד בשביל הארץ. אבי ז"ל עלה ארצה מס' חודשים לפנינו וקנה בית בחיפה. לאחר שביקר אותנו במושב הוא שיכנע אותנו לבוא ולגור אצלו בחיפה. זו הייתה טעות שעשינו היות שכשעברנו אליו מכרנו רכוש ותכשיטים בתמורה ל 1,200 לירות. אלה בוזבזו על מחייה כי לא הייתה עבודה. בפרק זמן מסויים בעלי ניסים ז"ל עבד כסבל בפירוק פוספטים בנמל חיפה. החלטנו שלא להישאר בחיפה. בעלי ניסים ז"ל נשלח מטעם לשכת העבודה לרמת גן בהתאם לסיווג המקצועי שלו בתור מומחה לאריגת בדים. (במרוקו עבד כמנהל ראשי במפעל לייצור בדים). העבודה ברמת גן לא הסתדרה משום שלא היה שם מקום מגורים. בהמשך נשלח בעלי ניסים ז"ל ע"י לשכת העבודה לקיבוץ מצובה ושם עבד בנולים במפעל "אריגי מצובה" במשך 17 שנים. המפעל ייצר אז חיתולים לתינוקות. בהמשך הוא נאלץ לעזוב עקב בעיות אוזניים ובהמשך עבד כרואה חשבון בעכו. הוא היה רואה חשבון במקצועו.

6. היכן התגוררת כשהגעת לנהרייה?

כשהגענו לנהרייה התגוררנו משך 8 חודשים בשכונת פחונים שהייתה ממוקמת בקצה שכונת טרומפלדור על גבול קיבוץ סער. גרנו בפחון שגודלו היה 40 מ"ר במשך כשנה וחצי.
הגענו ממרוקו עם סכום כסף די יפה, אבל עקב ניסיונות שלא הצליחו, איבדנו זכויות. את הפחון היינו צריכים לרכוש. רכשנו 2 פחונים נפרדים בסכום כולל של 210 לירות. פחון אחד שימש לנו כחדר שינה והפחון השני כ"סלון". בהמשך עברנו לגור במעברה שהייתה בשכונת קריית עשור ולבסוף בשנת 1960 עברנו לדירה שבשכונת טרומפלדור בה אני מתגוררת עד היום.

8. באיזה מרחק ממקום המגורים נמצאו שירותים בסיסיים כגון מכולת, סניף קופת חולים, סניף דואר, גן ילדים, בית ספר, בית כנסת וכו'?
בית הכנסת היה ממוקם בתחילה בצריף. המתפללים נהגו לשבת על בלוקים וכך התפללו. בעלי ניסים ז"ל אסף תרומות. הרב אהרון קלר זצ"ל נרתם לסייע לו וכך הצליח בעלי ניסים ז"ל להביא לידי בניית 2 בתי כנסת בשכונת טרומפלדור. אלה היו בתי הכנסת "אוצר התורה" ו- "תפילה לדוד". בעלי ניסים ז"ל היה האחראי הראשי על בית הכנסת. באותה העת בני שלמד הנדסה בטכניון בחיפה היה מהנדס העיר והכין את כל תכניות הבנייה והחשמל של בית הכנסת ללא תמורה.
מכולת, בי"ס וקופת חולים היו בקרבת מקום המגורים.

9. מה היו תנאי התחבורה שעמדו לרשותך? האם היו בתדירות הנחוצה? האם יכולת להרשות לעצמך להשתמש בתחבורה הציבורית?

לרוב לא יכולתי להרשות לעצמי להשתמש בתחבורה הציבורית בה מחיר הנסיעה היה ½ לירה. הלכתי הרבה ברגל. המזל היה שהלימודים בביה"ס היסודי עבור כל 6 ילדי (3 איתם עליתי ארצה, שנולדו במרוקו ו – 3 שנולדו בארץ) היו בשכונה בה גרנו – בטרומפלדור.

10. היכן מצאת את פרנסתך בתקופה ההתחלתית? האם היה קשה למצוא עבודה?

לא עבדתי אף פעם מחוץ לבית כי הייתי מטופלת ב – 6 ילדים בהם טיפלתי ודאגתי לכל הסידורים שהיו נחוצים סביב זה.

12. אילו דמויות זכורות לך מהשנים הראשונות כגון: מחלק הקרח, הדוור, החלבן, הרופא, אחות, בעל חנות המכולת? האם היו סיפורים מיוחדים הקשורים באותם אנשים?

בימי שישי היה אדם שנהג למכור כרטיסים לרכישת בלוקים של קרח (אותם נהגו לשים במקרר שלא היה חשמלי כדי לקרר את המזון שאוחסן בו) וכן לרכישת מים חמים. היה לנו "פרימוס לשבת" ועליו הוצבו המים החמים. דמויות נוספות היו אסתר ובעלה שהיו מביאים הבייתה חלב בבקבוקים. אסתר מעולם לא רשמה כמה חלב להביא לכל משפחה. היא תמיד זכרה הכל, כולל כמה כל משפחה הייתה חייבת לשלם. בסופי שבוע נהגו לשלם לה ולהזמין את ההזמנה לשבוע שלאחר מכן. היה גם בעל המכולת, אדון ברקוביץ. הוא ראה אותי הולכת עם סלים מהבית למעברה וחזרה. הוא ביקש שאקנה אצלו ולא במעברה. התנאי להסכמתי היה שביקשתי ממנו לשלם לו תמורת הקניות רק בסוף החודש והוא הסכים.

13. לאיזה בית כנסת הלכת או שנהגו בני משפחתך ללכת? האם זה היה על בסיס יומי, בסופי שבוע או בחגים הגדולים בלבד?

בעלי ניסים ז"ל נהג ללכת לבית הכנסת בכל יום, אך כשהיה צעיר יותר נהג להתפלל בבית כי היה צריך ללכת לעבודה מוקדם בבוקר. בגיל מאד צעיר הוא כבר היה חבר במועצה הדתית של נהרייה.

14. האם נזקקת לשירותי ההסתדרות? אם כן אילו שירותים זכית לקבל שם?

למיטב ידיעתי קשר עם ההסתדרות היה נחוץ רק אם היה צורך בהלוואה מ"משען".

15. האם היית בקשר עם הרשות המקומית? לאילו שירותי של הרשות נזקקת?

לא הייתי בקשר.

16. האם היה לך קשר עם גני ילדים ובתי ספר בסביבת מגוריך? על איזה בסיס היה הקשר? למדת שם, ילדיך למדו שם? האם יש סיפור מיוחד הקשור לתחום?

אחד מבני לקה בדלקת קרום המוח. הוא היה זקוק לתשומת לב מרובה. הגננת בגן אליו הלך לא נהגה יפה ולכן הלכתי לגן לשבת לידו, העיקר שהילד לא ישב בבית. אם זה היה תלוי בגננת, היא רצתה בכלל לשלוח אותו הבייתה. גם בבית הספר היו קטעים לא נעימים. הרופא המטפל היה בדעה מנוגדת להורים.

17. האם השכנים היו עולים חדשים כמוך או שהגיעו מארצות אחרות ומה היו היחסים איתם?

כשגרנו במעברה היו לנו שכנים מעולים ונשארנו עמם בקשר עד פטירתם. במעברה היו עולים נוספים ממרוקו שבהמשך עברו להתגורר בשכונת אושיסקין. במקום המגורים הנוכחי השכנים בסדר.

18. האם היה לך קשר לענף ספורט כלשהו ואם כן באיזו מסגרת עסקת בכך? שכונתית, ביה"ס, אגודת ספורט מקצועית וכו?

ילדי היו בחוגי ציור (במגדל המים), כדורסל וכדורגל במרכז העיר. בת אחת הייתה בחוג לתפירה.

19. האם היו בעיות ביטחון? אם כן כיצד הן באו לידי ביטוי וכמה זמן הן נמשכו?

לא היו בעיות ביטחון

20. מי היו פעילי העלייה שטיפלו בך? מטעם מי הם היו, כמה זמן נמשך הקשר עמם? איזה אופי היה לפעילות בה עסקו במסגרת קליטת העלייה?

היה איש קשר בשם שמעון שהדריך אותנו מטעם חברת "עמיגור".

21. האם ידוע לך על ממצאים ארכיאולוגיים בסביבת מגורייך ומה הסיפור המסופר אודותם?

לא ידוע לי

22. אירועים מיוחדים / סיפורים אישיים / חוויות לחיוב או לשלילה

כשהגענו לנהרייה לא היו עדיין בנינים רבים. היו שטחים גדולים נטועי עצים. העצים משני צידי הגעתון כבר היו ובגלל המרחבים הפתוחים הנרחבים היו הרבה רוחות.
בעלי מפעל זוגלובק פתחו חנות בשר והיו מגיעים למקום עם אופניים. מרגוט ואחותה שעבדו שם ביקשו ממני שאדאג להביא לחנות לקוחות. בזמנו זו הייתה החנות היחידה לבשר כשר בנהרייה.
אנחנו היינו עסוקים בעיקר עם כל הקשור לבית. חינוך הילדים היה מטרה עליונה של בעלי ניסים ז"ל. הוא רק רצה שילמדו כי הוא עצמו היה מלומד.